תדמית חדשה פרק 50♥

מנקודת המבט של דן :
ככה זה נמשך עד לדלת של לורין, גיא דפק , שמעתי קולות מבפנים, והיא פתחה…לא, לא לורין, רותם… מבטינו נפגשו מה היא עושה פה?
"ה..הי" היא מילמלה והכניסה אותנו, "הייי" לורין קפצה על גיא וחיבקה אותו…לחשוב שלפני חודש ככה הם רבו כל הזמן…הסתכלתי על רותם…היא שתקה, וי דן למה גרמת…היא כזאת יפה למה עשיתי את הטעות הזאת… למה היא חברה של האמריקאי ההוא, למהה!!
מנקודת המבט של רותם :
עד שאני רוצה לשכוח אותו הוא פה שוב…נמאס לי, התיישבתי בספה ולורין לידי, "אני מרגישה שאני מפריעה" אמרתי והיא צחקה, "את אף פעם לא מפריעה חיימשלייי" היא חיבקה אותי, "ותיראי משהו" היא אמרה והסתכלתי עלייה, "מה?"
"גיאא בוא שנייה לחדר אני רוצה להגיד לך משהו ," היא צעקה ,"יא זבלל" לחשתי לה, והיא קמה וחייכה חיוך מעצבן,
ישבתי שם מעבירה ערוצים ודן לידי…היה אווירה מתוחה, "אז ככה זה יהיה כל הזמן?"הוא שאל, "מה יהיה?"שאלתי והמשכתי להסתכל בטלווזיה, "זה" הוא הרים את קולו וכיבה את הטלווזיה, עכשיו הסתכלתי עליו, "אתה גרמת לזה.." אמרתי בשקט," אני יודע…" הוא אמר מתנצל והתקרב קצת, "אני שמחה שאמא שלך בסדר" אמרתי לפתע, "כן…גמאני שמח "הוא גיחך, "מה …היה לך כיף עם מאי?" שאלתי והוא צחק, "עדיין מקנאה גם שאנחנו לא חברים.."
"מי מקנאהה נראלךך בה "
"אף אחת לא משתווה אלייך ובחיים לא תהיה כזו," הוא אמר וחייך, "בגלל זה נפרדנו?" שאלתי עם דמעות בעיניים, "לא זה…"
"עזוב "עצרתי אותו, לפני שאני אבכה באמת, "זה גם ככה לא משנה, את נהנת עם ניק לא?"הוא שאל ואני גיחכתי לעצמי , "עדיין מקנא אה?גם שאנחנו לא ביחד?" החזרתי לו על מקודם,
"ניראלךך בו ?!" הוא צעק ,
"תאמין לי יש לך מה לקנאות בו…אבל עזוב אנחנו כבר לא חברים.." אמרתי בשקט יותר, "מה?"
"מה ששמעת,"
"אוי איזה…מבאס," הוא אמר לא מבואס בכלל, אפילו עם חיוך על הפנים , "מבאס" אמרתי ושתקנו לרגע, "יש בזה משהו טוב"
"מה?"
"את לבד …אני לבד….קר בחוץ ועכשיו חורף…" הוא אמר והתבלבלתי,
"מה הכל קשור?"
"בואי אני אסביר לך…אין אחת שלא רוצה חבר לחורף נכון מאמי?" הוא התקרב וכבר היה קרוב מדיי, "ואת בטח רוצה להתחמם איכשהו לא?" הוא אמר והנהנתי בראשי לחיוב בקושי יוכלה לדבר
"יופי בואי אני אסביר לך את הקטע של הלבד," הוא אמר ונישק אותי… יאיו איך התגעגעתי לזה… למגע שלו הריח הזה השפתיים האלוו!!
התנשקנו שם…יכלנו להמשיך שעות , יצא מצב שאני על דן בכלל ושנינו שוכבים על הספה, לפתע שמעתי רעש של משהו נופל , ניסתי לקום מדן אבל הוא לא נתן לי כל שנייה תפס אותי וקירב אותי אליו, "נו יא מעצבן "צחקתי וקמתי הסתובבתי הייתי בשוק… "ניק" מילמלתי,
"אל תפריעו לעצמכם…." הוא אמר והלך במהרה , "חכה" צרחתי ורצתי אחריו, עמדנו בכניסה לבית,
"מה?" הוא שאל , "זה…"
"מה את מסבירה לי? כבר נפרדנו שחכת? אומנם היום…והתקדמת הלאה דיי מהר… אבל נפרדנו זה מה שחשוב " הוא אמר ובא ללכת, נשארתי שם דמעות ירדו מעיניי אז למה זה מרגיש לי שבגדתי בו? גשם חזק התחיל לרדת, וראיתי את ניק מתרחק, אפילו לא שאלתי אותו מה הוא עשה פה, "ניק!" צרחתי אבל הוא לא הסתובב, כולי נרטבתי וקפאתי בקור שהלך שם, רק בבוקר הייתי איתו… התנשקנו התחבקנו הוא הכין לי אוכל העלנו תמונות לאינסטגרם לפייסבוק…מה עשיתי… הרסתי הכל , לא הייתי צריכה לאפשר לקשר הזה להתקיים מההתחלה…ידעתי שאני אוהבת את דן…ואני תמיד יאהב, "רותם.." דן אמר מאחוריי "דן" רצתי אליו בבכי וחיבקתי אותו חזק, "די הכל בסדר…אני איתך " הוא אמר ונישק אותי…
"מזה…"שאלה לורין היא החזיקה בידה דף כזה מקומט, התקדמתי לעברה והיא פתחה אותו….כן זה אותו ציור…אותו ציור מאז,
רק אני זיהתי אותו…זה אני ולידי ניק מחזיקים ידיים מחייכים ולידנו בית גדול והרבה דשא , הציור שציירנו פעם…. לפני שנפרדנו בפעם הראשונה…
בכיתי.