תדמית חדשה פרק 49 ♥

"ושהוא בסדר כמובן" אמרתי והצבעתי על הבטן שלה, "בדיוק כמו שדן עשה, " היא אמרה והסתכלתי עליו, הוא בהה בי , אני לא יוכלה איתו…די, אחרי שנייה קיבלתי הודעה…מאמא שלי, הייתי בשוק, ירד לי החיוך מהפנים
"מה קרה?"שאלה לורין בלחץ, "הוא עוזב" אמרתי בשוק, "הוא מה?!" לורין לא הבינה, אני פשוט יצאתי מהחדר במהרה רצה משם שלורין אחריי, לקחנו מונית, "לאן הולכים ?!" היא שאלה באוטו, "הביתה"
"מי עזב.. ?"
"ניק….זה אמא שלי היא שאלה אם קרה משהו, ו…שניק עוזב.."
"עוזב לאן ?! לארהב שוב או שהוריו חזרו והוא עוזב אליהם " לורין התבלבלה,
"אני לא יודעת!" צעקתי לחוצה, אני מאוד מקווה שהאופציה השנייה…שהוריו באו, " אז הוא שמע אותנו.." אמרתי שיצאנו מהמונית, "כנראה"
"אין מצב שהוא עוזב בגללי" נכנסתי לבית אמרתי ללורין לחזור הביתה ושאני יסתדר אני כבר אתקשר אלייה, "אמא!" צעקתי וראיתי אותה מתקדמת לעברי מודאגת," איפה הוא?! "
"קרה בינכם משהו?" היא שאלה, "אני…נו לאן הוא הלך!? "
"תירגעיי ההורים שלו צריכים לבוא היום, והוא יגור איתם בשכונה הוא לא חוזר לארהב!!" היא צעקה ואני התנשפתי והתיישבתי, היא הביאה לי מים, "אבל מה קרה?"היא שאלה, "לא יודעת הוא פשוט נעלם מהבית חולים " אמרתי והתעטשתי, "מישהי פה התקררה" אמא שלי אמרה והתיישבה לידי ,והתחיל סופות בחוץ, "איפה הוא עכשיו? "שאלתי דואגת , "הוא יצא .."
"מה יצא?!" שאלתי והסתכלתי על המזג אוויר, "תירגעי…הוא יחזור אין לו לאן ללכת, "
"אבל אם הוא שמע.."
"שמע מה? "
"אותי…ואת לורין מדברות,"
"ומה הבעיה בזה?" היא שאלה, "אני עדיין אוהבת את דן!" אמרתי והתחלתי לבכות, נשענתי על כתפיה, היא חיבקה אותי, אין רק אמא תבין אותך במצב הזה…אין על אמא♥
"הכל יהיה בסדר את תישבי פה אני יכין לך שוקו חם" היא חייכה, ובכיתי עוד נזכרתי בבוקר עם ניק…איזה טעות עשיתי, שיחקתי בו. פשוט ככה….
קמתי מהמיטה, כנראה נרדמתי, היה שקט, התקדמתי לחדר האורחים בתקווה שניק שם…הצצתי והוא אכן היה שם, הוא עמד ועשה משהו …נכנסתי לחדר ובאתי להגיד משהו, הבנתי מה הוא עשה…התפשט, אוי ואבוי, "רותם" הוא נבהל ועמד מולי ,"ניק אני רוצה.."
"הכל בסדר…." הוא אמר , "אתה.. "
"שמעתי" הוא אמר והרגשתי כל כך רע, "המ..אני לא יודעת מה להגיד אתה יודע כמה אני אוהבת אותך!" התקרבתי אליך, "אמרתי לך זה בסדר…הייתי סתם גורם בשביל שדן יקנא לא? העיקר שיהיה לך טוב" הוא אמר והייתי בשוק, "ממש לא!" צעקתי ,"טוב אני יכול להתלבש עכשיו ? "הוא שאל, "לא..כן…"אמרתי מבולבלת והוא גיחך והתקרב אלי קצת, "אני עדיין אוהב אותך" הוא חייך ונישק אותי הייתי בשוק , "אני.."
"את לא צריכה להסביר היה נגמר, " הוא עצר אותי והלך אחורה להתלבש, "אני כל כך מצטערת"
"גם אני.." הוא אמר ויצאתי מהחדר,
הלכתי לחדר הסתגרתי שם ובכיתי, הרגשתי כל כך גרוע עם עצמי רציתי להקיאא!
"אמא של דן בסדר וגם אח שלו שבבטן היא תשתחרר מחר מבית חולים" קיבלתי הודעה מלורין, חיוך עלה בפניי אחרי הרבה זמן, חיוך אמיתי…."יופי" השבתי בחזרה, מה יש לעשות גם ככה? ללכת אליו…?ישלו את מאי,
"בואי " אמרה לי אמא שנכנסה לחדר ,"מה.."שאלתי מבולבלת, "הולכים "היא אמרה והוציאה לי בגדים מהארון, "תתלבשי" היא ציוותה וצחקה "אבל לאן הולכים?"שאלתי, "הפתעה" היא חייכה , ויצאה, אני התלבשתי והתארנגתי שיער איפור בקטנה…שהאיפור לא ייהרס שאני יבכה שוב, "אני מוכ…" התחלתי להגיד שיצאתי לסלון וההורים של ניק עמדו שם וחייכו, "היי" הם אמרו וחיבקו אותי, "היי" אמרתי והסתכלתי הצידה לניק ,"תודה על הכל באמת…" אמרה אמא של ניק, "זה בסדר" אמא חייכה, "לכו תתארגנו בבית שלכם נבוא מחר, היה כיף מאוד ניק," היא הוסיפה וניק חייך והם הלכו משם….כן ככה הוא פשוט הלך משם, בלי להגיד לי ביי או משהו, אפילו פרידה נורמלית לא הייתה לנו, "יופי?! בואי אליי" קיבלתי הודעה מלורין, "אני יוצאת עם אמא, אחר כך " החזרתי לה ,
"יאלה בואי תשכחי קצת מכל האהבה הזאת…" אמא אמרה ויצאנו נסענו למסעדה ואכלנו ביחד…צחקנו איזה כיף זה זמן איכות עם אמא…."אמא תודה" חיבקתי אותה , "את הבת שליי אל תגידי לי תודה!" היא אמרה, חייכתי, "בטח אבא מחכה..נחזור?" היא שאלה,
"בסדר "
"אז תבואי לישון אצלי" קיבלתי הודעה מלורין אחרי שעה, "מה לישון עכשיו…עבר עליי יום קשה ומחר יש ביהס!"
"בדיוק עכשיו אצלי" היא רשמה, אמרתי להוריי והתארגנתי ללכת אלייה, למזלי הסופה הפסיקה,
"את עכשיו שולחת לו הודעה!" היא צרחה והצביעה על הטלפון שלי, "מה? "שאלתי רק נכנסתי לבית שלה.. "אין שלום מה קורה?!"
"לא" היא אמרה "לא עד שאת עושה את זה"
"למי?"
"את יודעת בדיוק למי!"
"לניק? "
"לאא לדן!" היא צעקה, "לא רוצה" קבעתי הוא גמר את המערכת יחסים הזאת וגרם לי להרגיש ככה…"ורק שתדעי שאין אני וניק יותר, " אמרתי והתיישבתי לה על הספה אוכלת משהו, מרגישה בבית אפשר להגיד, "מה?!" היא שאלה מופתעת, וסיפרתי לה מה קרה….

מנקודת המבט של דן:
"טוב כדאי שתחזרו הביתה…יהיה בסדר" אמר לי אבא, "אבל אמא…"
"אני יהיה איתה, נחזור מחר, תלך ישלך ביהס גם מחר, הזמנתי לכם מונית" הוא אמר, והלכתי עם גיא, "תודה שנשארת איתי כל היום "אמרתי לו, "תגיד למאי תודה" הוא צחק וגמאני, "אוי נו תבין היא סתם עזרה לאמא שלי….כאילו אני יראה אותה שוב" אמרתי, "הממ ישלי הרגשה שכן…" הוא אמר…כן,ישלי הרגשה שהוא צודק,
הגענו לבית, וירדנו.." יאלה ביי אחי" אמרתי לו , הוא רצה ללכת ללורין, "מה ניראלך!? בוא!" הוא ציווה, "מה?"
"ניראלך אני משאיר אותך לבד אתה בא איתי ללורין,"
"מה לא.."
"מזה לא? כן" הוא אמר והתקדם, "אני סתם יפריע לכםם"
"אתה לא שקט " הוא אמר והלכנו לבסוף, "היא לא תבין מאיפה נפלנו עלייה באמצע הלילה!"
"רק תשע עכשיו " אמר גיא, "נו אני יכול להסתדר בבית!!"
"אתה לא"
"אני כן"
"אתה לא"
ככה זה נמשך עד לדלת של לורין, גיא דפק , שמעתי קולות מבפנים, והיא פתחה…לא, לא לורין, רותם… מבטינו נפגשו מה היא עושה פה?