תדמית חדשה פרק 48♥

כל הדרך במונית רעדתי מפחד ומקור ביחד ….אני מקווה שדן בסדר….אני כל כך דואגת לו..כל כך.. כל הנסיעה כססתי ציפורניים, ניק הסתכל עליי והרגיע אותי…לא עזר, ישלי רגשות לדן עדיין זה עובדה.
"דןן" באתי לצעוק שראיתי שהוא עמד מולי….הוא זז קצת וראיתי שדיבר עם מאי ..מאי…מה היא עושה פה. לא זה לא קורה, היא הבחינה בי התקרבה אליו וחייכה חיוך ערמומי ,
"רותםם " לורין חיבקה אותי, היא הייתה עם גיא, "אחי" גיא קרא לדן והוא הסתובב ומבטינו הצטלבו לשנייה, "היי" דן אמר והתקרב, מאי אחריו "מה..היא עושה פה?"שאל גיא בשקט יותר, "הי המ הצילה את אמא שלי..אפשר לקרוא לזה ככה" הוא אמר והיא צחקה, בטח עוד אחת מהתכניות שלה, מעצבנת תמיד נכנסת לי לחיים פשוט התעלמתי והלכתי משם, לורין אחריי,
"מה למה במה טעיתי עכשיו…?" מילמלתי בבכי, "זה מה שהיא רוצה שתשבי פה ותבכי עזבי אותה איכ ילדה פתטית, "
"אני לא רואה שדן חושב ככה"
"עדיין אכפת לך מה הוא חושב?!"
"אף פעם לא הפסקתי לחשוב עליו"
"רותם…" התחילה לורין להגיד,
"אני יודעת שאני עם ניק עכשיו ! ואני חולה עליו כל כךךך את לא מבינה כמה, אני מפחדת לפגוע בו הוא אוהב אותי…אבל אני אוהבת אותו בתור..אח לא ככה…ישלי רגשות לדן עדיין אבל ניק נסיך כל כך…"אמרתי מבולבלת, "את תיפגעי בו יותר שאת איתו…"
"אני יודעת" אמרתי בבכי, "קודם כל די בלי הבכי הזה" היא אמרה וניקתה אותם, "אפחד לא שווה שתבכי עליו!" היא חיבקה אותי,

מנקודת המבט של דן:
"מאי אחי?!" שאל גיא,
"אני יודע היא פשוט הופיעה…והסבירה לי הכל, זה לא כזה נורא" אמרתי, "לא כזה נורא" חיקה אותי גיא , "עזוב מה עם אמא שלך"
"היא תהיה בסדר…אתה מבין זה שבבטן שלה זאת אומרת האח שלי…לא בטוח יחיה, "
"די אחי יהיה טוב אתה תיראה" גיא הרגיע אותי, ואז מאי באה והתיישבה לידנו, "אל תדאג" היא לחשה לי באוזן, "אני דואג"
"אני פה בשבילך.." היא חייכה אליי, לא יכלתי להגיב אין לי כוח לזה,
"איפה ניק?" שאלה אותנו רותם, "אין לי מושג לא ראיתי אותו" ענה גיא ואני הסתכלתי עלייה פשוט, מאושרת לה עם ההוא, התקדמה הלאה מהר כל כך….'מה עשיתי מה עשיתי' אני חושב כל הזמן בלב…
"איך ויתרת עליה אחי" לחש לי גיא, "תאמין לי…לא יודע"
אני יודע…זאתי שיושבת לידך, "אמר ואבא שלי יצא מהחדר של אמא, קמתי ישר והתקדמתי אליו, מחכה בפרצוף שואל שידבר, "היא… תהיה בסדר…. "הוא התחיל לומר , "שניהם…שניהם יהיו בסדר" הוא אמר וחייך חיוך גדול, רציתי לצרוח מאושר, פשוט חיבקתי את אבא, ושנינו נכנסנו לאמא ,שהרגישה טוב יותר והייתה בהכרה, "לא רציתי שתדע ככה" היא אמרה והחזיקה לי את היד, התיישבתי לידה, "עזבי הכל אמא העיקר שאת בסדר" חיבקתי אותה חזק, "והוא בסדר" הצבעתי על הבטן שלה,

מנקודת המבט של רותם:
אין לי מושג איפה ניק…הוא לא עונה לכלום והוא נעלם מהבית חולים, "אני דואגת" אמרתי, "לאן הוא כבר ילך ?" שאלה לורין, "אין לי מושג! אלה עם כן …פאק!" צעקתי, והתיישבתי שם, "מה קרה?"
"אלה אם כן הוא שמע אותי…שדיברתי איתך, " נזכרתי, ולורין שתקה, "אני חייבת לדבר איתו… "
"לא חכי.." לורין עצרה אותי ,"אם הוא שמע הדבר האחרון שהוא ירצה לשמוע זה אותך עכשיו" היא אמרה ואני הסתכלתי עלייה במבט כזה של….
"את מבינה אותי.."
"כן כן.."
"אני לא מאמינה מה עשיתי… "אמרתי בעצב….אני לא רוצה לדמיין מה יקרה אם הוא שמע, וזה הסיבה היחדית למה הוא לא פה…. "הכל בסדר?"שאל גיא, "לא ממש מה עם דן ?"
"אמא שלו…והאח העתידי שלו בסדר" הוא אמר וצרחתי, רצתי לחדר של אמא שלו ובאתי להכינס…מאי עמדה בכניסה ליד אמא שלו…נכסתי באיטיות, ואימו הסתכלה עליי וחייכה, "היי" היא אמרה לי, "הי אני כל כך שמחה שאת בסדר" הלכתי אלייה וחיבקתי אותה…" כן גמאני שמחה שאני בסדר" היא צחקה, "ושהוא בסדר כמובן" אמרתי והצבעתי על הבטן שלה, "בדיוק כמו שדן עשה, " היא אמרה והסתכלתי עליו, הוא בהה בי , אני לא יוכלה איתו…די, אחרי שנייה קיבלתי הודעה…מאמא שלי, הייתי בשוק, ירד לי החיוך מהפנים