תדמית חדשה פרק 47♥

מנקודת המבט של דן :
שנתקעתי במישהי, הסתכלתי עלייה ,"מה את עושה פה?!" התעצבנתי, "היא הצילה את אמא שלך " אמר לי אבא מרחוק והיא חייכה אלי, "מאי?" מאי הצילה את אמא שלי? מה קורה פה מישהו יוכל להסביר לי?!
"טוב אני לא יודע מה הולך פה ואני לא רוצה לנסות להבין" אמרתי והלכתי משם עצבני, "חכה דן אני אסביר…" היא אמרה אוו היא האחרונה שיוכלה להסביר היא הסיבה לזה שאני ואהבת חיי לא ביחד!
"נמאס לי מההסברים שלך" הלכתי משם, "הוא ירגע ויחזור" שמעתי את אבי אומר, לא באלי להירגע…ולא באלי לחזור…

מנקודת המבט של רותם:
"איזה סרט " אמרתי וכמעט בכיתי בסוף, "מה ישלך רגישה אחת אני גם יתחיל לבכות עכשיו" אמר לי ניק, הסרט היה ממש סיפור אהבה עצוב… הגורל רוצה בכוח להזכיר לי אה?
"יאלה קומי"
"מה?"
"יאלה נו המזג אוויר לא ימנע ממנו לעשות דברים " הוא אמר
"מה כבר אפשר לעשות? אה כן פיקניק" צחקתי,
"לא באלך תמונה רומנטית בגשם? "הוא חייך, די אני ימות ממנו כזה נסיך! "המממ…" אמרתי והוא הסתכל עליי…."טוב נו אבל אם אני חולה על אחריותך"
"אני פה לשמור עלייך" הוא אמר , "טוב " אמרתי וגררתי אותו למחוץ לחדר , "מה?"
"אני צריכה להתלבש"
"חחחח בסדר מהר" הוא אמר ועמד מחוץ לדלת, התלבשתי במהרה מיליון שכבות עליי, ויצאתי אליו,
"את כל כך יפה" הוא נישק אותי…"מאיפה זה בא?"
"את פשוט יפה" הוא קרץ לי, "יא חרמן הצצת! " צעקתי עליו והוא שתק, "זה את אמרת" הוא צחק ויצאנו מהבית….

מנקודת המבט של דן :
ישבתי למטה בבית חולים מסתכל על האנשים מסביב לא ידעתי מה לעשות, אמא שלי פאקינג עברה תאונה! והיא בהריון…ומה מאי…כמה דברים לעכל, "היא תהיה בסדר דן" שמעתי קול, מאי התיישבה לידי ,"מצטער שאני לא מאמין לאף מילה שלך… "
"לא מאשימה אותך" היא אמרה, "אני יודעת ש…"
"יודעת שמה?! עדיף שלא תדברי יהיה טוב לכולם "
"אני לא כזאת דן…"
"אה לא ואת לא רוצה להרוס לרותם את החיים נכון?! לא דיברת עם קובי ש.. "
"טוב שקט!" היא צעקה, "אני לא רוצה לשמוע על העבר"
ממש עבר…
"אני מתנצלת על הכל…אני מבטיחה שהשתנתי… "
"לא ידעתי שאדם משתנה תוך יומיים" אמרתי, "תאמין לי אם הוא רוצה… "
"טוב טוב מה את רוצה "
"שלא תכעסו עליי פשוט… " היא אמרה, לא יודע משהו בקול שלה נשמע אמין למה? אין לי מושג, "בסדר " אמרתי ביובש, "יופי" היא חייכה, "אפשר לדעת מה קרה עם אמא שלי ?"שאלתי , "אני טוב….אני והחב'רה היינו באוטו מאחורי האוטו של אמא שלך…היא נסעה ואיזה אדיוט אחד לא עצר באדום והתנגש באוטו שלה היה רעש ענק ואז ראינו מה קרה וישר קראתי לאמבלונס, " היא ענתה,
"תודה" אמרתי לה…עדיין…היא זאת שהתקשרה והכל, "זה בסדר…" היא חייכה שוב, "בוא נחזור לאבא שלך" היא אמרה לי ועלינו למעלה,

מנקודת המבט של רותם:
יצאנו והיה מלא גשם, התחבאנו בתחנה, "לא חשבנו על פרט אחד…" אמרתי "מה? "
"מי יצלם?" שאלתי והוא צחק , ואז גמאני, ישלו צחוק מדבק…ומושלם.
"בטח יעבור פה איזה מישהו" הוא אמר והסתכל סביב , רק גשם גשם וגשם… "אה כן "
"אהמ לא "
"מצוין אחלה תמונה ישלנו יאלה חוזרים" אמרתי לו והוא עצר אותי וקירב אותי אליו הוא נישק אותי וצילם את זה , "זה תמונה שאני אזכור תמיד" הוא הראה לי והוו באמת תמונה מושלמת "איזה זוג יפה " הוא חייך, "יאלה תעלה את זה לאינסטגרם לפייס לכל מקום שידעו "
"ולחברים מארהב" הוא התלהב, "אה ברור ברור "צחקתי, "כמה חיכתי לרגע הזה את לא מבינה "הוא אמר לי שישבנו בתחנה רועדים מקור, הוא חיבק אותי, "חיימשלי" נישקתי אותו….כיף לי איתו וזה עובדה, "עכשיו מעלים משלך " הוא אמר ולקח לי תאייפון, והעלה… אחרי כמה שניות התחילו לייקים ומיליון תגובות, "בהצלחה" "זוג יפה" וכאלה, גם מלורין ומיתר אהבות שלי
"כדאי שנחזור הביתה אני קופאת" אמרתי ועלינו ביחד כבר התחיל לרדת ברד, התיישבנו על הספה ואני שכבתי עלייה עם הראש על רגליו הוא שיחק לי בשיער, "יפשלי" הוא אמר , וחייכתי, אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה וזה הקפיץ אותי כי אני וניק שיחקנו מבטים,
פתחתי אותה היא הייתה מלורין מעניין מה היא רוצה עכשיו, "הפסדת" שמח ניק, "רגע זה לא פייר" אמרתי וצחקתי הפסקתי לצחוק שקראתי את ההודעה, "מה קרה?!" שאל ניק שהסתכל שמשהו לא בסדר, אני קמתי במהרה ושמתי נעליים , "מה יש?!"
"אמא של דן…בבית חולים" מילמלתי בשוק עדיין, ואחרי שנייה היה לי טלפון מלורין, "אני בדרך" אמרתי לה וניק גם שם נעליים, "זה בסדר אתה יכול להישאר חבל שתצא ב…"
"אני בא " הוא קבע וירדנו למטה,
כל הדרך במונית רעדתי מפחד ומקור ביחד ….אני מקווה שדן בסדר….אני כל כך דואגת לו..כל כך.. כל הנסיעה כססתי ציפורניים, ניק הסתכל עליי והרגיע אותי…לא עזר, ישלי רגשות לדן עדיין זה עובדה.