תדמית חדשה פרק 44 ♥

" זה…דן …חבר של רותם" אמר לי גיא והופתעתי, "אני מה!?" שאל דן הזה מבולבל, מה ששמעת" גיא לחש לו משהו, אני הסתבכתי כבר…אז …יש לה חבר?
"באסה" מילמלתי והלכתי משם, הדבר האחרון שבאלי זה להתחבר עם חבר שלה,

מנקודת המבט של דן:
"ועכשיו הסבר" אמרתי לגיא, "תסגוד לי הצלתי את חייך"
"כן כן…אתה יכול לדבר כבר?! "
"אם לא הייתי אומר את זה הוא ורותם היו חברים עכשיו יותר מובן ? "
"כן" עניתי מופתע, "שיהיו" המשכתי למרות שלא באמת התכונתי לזה, הדבר האחרון שאני רוצה זה שיהיה לה חבר,למרות שנפרדנו,
"ואלה?! שיהיו אחי ? שיהיו ?! אתה לא יודע על מה אתה מדבר.."
"אני כן ועוד איך! אני והיא נפרדנו מה לא מובן פה?!"
"הכל מובן חבל שאמרתי לו באמת" אמר גיא והלך משם, יאיו מה קורה לי…. נכנסתי לכיתה בלי מצב רוח לכלום, "אדון דן….אתה לא אמור להגיד משהו ?!" שאלה המורה בכעס שנכנסתי אחרי שעה לשיעור,
"לא" אמרתי והתיישבתי, "חצוף! צא מהכיתה" היא צרחה, "לא רוצה מה תעשי לי?! "שאלתי וגיא הסתכל עליי בשוק, גם ההוא החדש של רותם,
"אתה באמת שואל?! מה קורה דן ?!"
"הכל טוב המורה מה איתך?" עניתי וחצי כיתה צחקה, רותם הסתכלה עליי במבט עצוב, מה היא רוצה זאתי, "צא מהכיתה עכשיו! לי ולך יש שיחה ארוכה אחר כך!" היא הרסה לי תאוזניים יצאתי בכעס טרקתי את הדלת והתיישבתי מחוץ לכיתה, יותר טוב פה..לבד.

מנקודת המבט של רותם :
"מה יש לחבר שלך?"שאל אותי ניק ,חבר …שלי? "מה?" שאלתי "שקט שם!" אמרה המורה שגם ככה הייתה עצבנית על דן, "אבל המורה ניק ילד חדש" אמר גיא וכולם בהו בניק עכשיו, "אני יודעת מזל טוב על הגעתך ניק" אמרה המורה ביובש והמשיכה ללמד, הבנות המשיכו לבהות ועיצבנו אותי, ולמה ניק התכוון בחבר שלי ? איך הוא הגיע לזה? ראה הודעות ישנות? תמונות?
"ניק.." התחלתי להגיד אבל המורה בול הסתובבה, שתקתי. אין לי כוח להסתבך איתה,
הגיע סוף היום, יום קצר למזלי, חזרתי עם הבנות הביתה סיפרתי להן מה קרה, "תשאלי אותו…ישלך יום שלם איתו" אמרה מיתר, רמזה פה על דברים, "נכון אז יוצאים בערב" אמרתי וצחקתי, הן הסכימו וקבענו לצאת לפארק, התקדמתי לבית ונכנסתי אפחד לא היה, נכנסתי לחדר ואחרי כמה דקות נשמעו דפיקות… ניק כמובן, אני צריכה להתרגל לעובדה שהוא גר פה, "היי "אמרתי וחייכתי "היי" אמר ולא הסתכל עליי בכלל, הוא נכנס והתיישב על הבר שם, "יש לאכול…"התחלתי להגיד,
"אני כבר יאכל" הוא קטע אותי והלך למקרר, מרגיש בבית על היום השני…סחתין… הלכתי לחדר אין לי כוח אליו, אחר כך אני יברר תקטע בטח סתם אי הבנה,
נרדמתי על המיטה…הימים האלה לא עוברים משהו,
"ערב טוב ילדה יפה שליי" זאת הייתה אמא שהעירה אותי, "אם לא הייתי מעירה אותך היית יושנת עד מחר קומי כבר שבע"
"שבע?!" צרחתי והסתכלתי על השעון ,"אמא אנחנו יוצאיים עוד שעה וחצי ולא התקלחתי לא כלום!" צעקתי בלחץ ורצתי למקלחת, "טוב טוב אני יכין לכם ארוחת ערב וקחי את ניק איתך שיכיר תחברים שלך "היא אמרה,"אמא זה רק אני מיתר ולורין איך הוא יבוא" לא היה לי חשק שיבוא ממש לא…נמאס מבנים >< כעבור שנייה מיתר התקשרה וגם לורין….אחרי השיחה אמא הסתכלה עליי וחייכה "עדיין רק את מיתר ולורין?" שאלה, "ועומר וגיא" הוספתי והיא צחקה, "יאלה למקלחת"
התקלחתי במהרה כן שיא….ולבשתי גינס צמוד כחול כהה וחולצה ארוכה יפה כזאת עם גקט אדידס שחור מעל, סידרתי את השיער ייבשתי אותו והעברתי עם פן קצת, התאפרתי בקטנה עם אודם בולט וירדתי למטה לאכול, "בתאבוןן" אמרה אמא התיישבתי מול ניק בשולחן הוא בהה בי, "תתלבש ניק "אמרה אמא, "לאן?" הוא שאל והיא סיפרה לו …מצויין.
"אה אוקי.." ענה והסתכל עליי, אני אכלתי במהרה והחזרתי את הצלחת, "תתלבש מהר" זירזרתי את ניק מבעד לדלת חדרו החדש, "רגע לא קל כל כך להראות ככה" אמר ואני צחקתי, צודק…
"נו הם מחכות כברר"
"שיחכו עוד" אמר ולבסוף יצא, עם ריח בושם משכר והוו הוא פאקינג מושלם….כאילו יצא מקטלוג, בהיתי בו לרגע…כמה רגעים…."סיימת לבהות? או שתזילי ריר גם?" שאל ואני הזזתי את המבט,"בוא כבר מעצבן" ירדנו למטה.
מיתר ולורין היו שם , והלכנו לפארק ביחד שמה עומר, גיא ,עוד כמה מהשכבה , ו…דן היו, "מי הזמין אותו ?"שאלתי את לורין, "אני לא יודעת…יש פה הרבה אנשים בטח אחד מהם" אמרה, אוח…ממפגש של שלושתנו זה הפך למפגש שכבתי אפילו הבנות הזורמות האלה פה…מזה.
התיישבנו בספסלים, אני ודן החלפנו מבטים כל הזמן, דיברתי וצחקתי עם לורין ומיתר מתעלמת ממנו, ואז ראיתי שכמה בנות התיישבו לידו ואחת עליו שמזה עיצבנה אותי…איך היא מעזה! והוא זרם איתה וצחק ודיבר…נגע לה ברגליים קינאתי בטירוף…אין מצב הוא עושה לי את זה מול העיניים, כמעט ירדו לי דמעות, "אני לא יוכלה ככה" אמרתי וקמתי מתרחקת משם, "רותם!" קרא לי ניק, "מה?!" שאלתי בכעס שהסתובבתי, "מה חבר שלך עושה?!" הוא הצביע על דן, "מתי תבין שאני והוא לא חברים! יותר נכון…כבר לא חברים…" אמרתי בעצב, "מה אבל…"
"לא יודעת איך הגעת למסקנה הזאת אבל הוא האקס שלי….ועכשיו אני חוזרת הביתה אל תהרוס לעצמך בגללי, תחזור לשם ותהנה!" אמרתי והמשכתי להתקדם, "חכי" הוא החזיק בידי, "מה?!"
"תראי לו שלא אכפת לך! אם תבכי ותתרחקי מצרות הם לא ייעלמו…רק יהיה גרוע יותר, תראי לו שאת חזקה…שלא ישבור אותך…שהוא באמת האקס שלך שהוא העבר…ששחכת ממנו, אל תישברי רותם…" הוא אמר יאיו כל כך צודק…הסתכלתי עליו ואז על דן שבול הסתכל עליי עם הבת הזאת שיושבת עליו ועוד כמה לנוף מסביב, "אתה צודק" מילמלתי ונישקתי אותו.