תדמית חדשה פרק 41♥

מנקודת המבט של עומר:
אני יהרוס לה את החיים בדיוק כמו שאמרתי…"היא חיבקה אותו, איך היא מעזה….רציתי לצאת עלייה באותו רגע אבל עצרתי אותה…היא עוד תשלם על זה … מאי תשלם על זה.
חזרתי לביתה של רותם עצבני הן דאגו והתחילו לשאול שאלות, "אתה בסדר?" שאלה מיתר, "אני בסדר גמור.. "
"זה לא ניראה ככה" אמרה רותם,
"בסדר "
"עומר…" מיתר התחילה להגיד ונעמדה לידי ,"מה קרה?!"
"מאי זה מה שקרה" אמרתי ורותם נבהלה, "שוב היא?!"
"כן.." אמרתי והתחלתי לספר להם מה קרה, "אני שונאת אותהההה " צרחה מיתר, "פעם שנייה שהיא מפרידה ביני לבין דן " אמרה רותם בעצב, "אל תדאגי…הכל יסתדר" אמרתי לה, "היא הורסת הכל….אפילו לעומר…היא לא רואה אותך שמח בלעדייה" אמרה לפתע לורין, "מה?"שאלתי,
"אתם לא רואים מה קורה פה? היא הורסת לרותם את החיים כי היא רואה שטוב לה…היא מקנאה…והיא לא רוצה שתהי עם דן…היא לא רוצה שתהיי עם איזשהו בחור, ואתה עומר הייתם ביחד חברים… היא לא רואה אותך מאושר בלעדייה היא חייבת שתהיה איתה כזאת היא " אמרה לורין, וי היא כל כך צודקת…
"היא חושבת שהיא יוכלה לשחק לנו בחיים?! לא ניראלי " שמעתי קול, הסתובבנו זה היה גיא , "תמיד רציתי לשכוח מה היה איתה….לשכוח אותה…ועכשיו? אתם לא מתארים לעצמכם כמה אני שונא אותה…והיא תשלם על הכל…"
"אני איתך אחי "אמרתי , "אה והתקשרתי לדן הוא בדרך "הוסיף,
"מהה !" צרחה רותם והסתכלה על עצמה, התחלתי לצחוק, "כולי שוקלדד והפנים שליי" היא צרחה ורצה לחדר שלה,

מנקודת המבט של רותם:
ירדתי למטה ודן היה שם כבר, הוא הסתכל עליי, ולא הגיב, "איך אמא שלך?"שאלתי, "בסדר" הוא ענה ביובש, "למה כולנו פה? "
"זה מה שקרה עם קובי.." אמרה מיתר, "מה…קרה שוב איתו" הוא שאל ומיתר סיפרה לו מה הוא עשה לה, ועומר סיפר לו על מאי, הוא היה בשוק, "זה לא אמיתיי" הוא אמר מעוצבן, "גם אנחנו הגבנו ככה" אמרתי, "נמאס לי ממנה" אמר גיא,"צריך לסים לזה סוף היא לא יוכלה לשחק לנו בחיים כמו שהיא רגילה תמיד"
"היא פשוט תשים לב שהיא לא מזיזה לנו יותר…" אמרתי וחשבתי,"פשוט להתעלם ממנה"
"והוו איזה אסיפה" אמרה אמי שנכנסה לבית, ואני צחקתי , "אנחנו כבר הולכים" אמר לה גיא, "זה בסדר אתם יוכלים להישאר גם לארוחת ערב" אמא חייכה אין אין על אמא!
קמתי בבוקר היום לצערי יש ביהס, עדיין לא סידרתי את המצב עם דן, נקווה שהיום יהיה טוב, לבשתי חולצה ביהס לבנה וגקט בייסבול עם גינס בצבע תכלת בהיר יפה, ונעלי וונס , התאפרתי, סידרתי את השיער ויצאתי למטה הלכתי עם הבנות לביהס,
"איזה זונה המאי הזאת אני רואה אותה אני … " התחילה מיתר להגיד, "ששש בואי לא נירד לרמות שלה" אמרתי והן צחקו, "לחשוב שהייתן חברות פעם.."
"הכי טובות את מאמינה?! יאיו אני מעדיפה לשכוח את התקופה ההיא"
"מה תעשי עם דן ? "שאלה לורין ואני הסמקתי, "עכשיו שהכל ברור…נוכל לחזור אני חושבת" אמרתי , "אווא מאוהבת קטנה שלנוו ועם מדברים על הנסיך… " לורין הצביעה מולנו דן התקדם אלינו וחייך, "אני יוכל איתך שנייה?" הוא שאל אותי, "כן" חייכתי, ולורין ומיתר התקדמו וקרצו לי, צחקתי,
"המ…גמאני רציתי לדבר איתך" חייכתי, "דברי "
"לא אתה קודם.." אמרתי והוא צחק "טוב נו…הממ איך אני יגיד את זה, חשבתי על זה כל הלילה…מה שקרה איכשהו תמיד הורסים לנו, אני לא מבין את זה…" הוא התחיל להגיד וחייכתי, חיכתי כבר שיגיד שהוא מת שנחזור להיות זוג!♥
"אני מרגיש שאין אמון ביננו…. את לא האמנת לי, אני לא לך…רבנו על שטויות אמנם, אבל אי אפשר שזה יקרה ככה כל הזמן, אני חושב שאנחנו צריכים…."
דמעות עמדו לי בעיניים…אין מצב שהוא הולך להגיד את זה, עכשיו אני מתחרטת שאני לא דיברתי ראשונה… "לקחת פסק זמן" הוא הוסיף והסתכל עלי, עצרתי את עצמי מלבכות לא יכלתי יותר… "כן…בדיוק….גמאני חושבת ככה" אמרתי בעצב והוא חייך אלי , לא דן…אל תחייך אליי….בבקשה לא…. לא עכשיו.