תדמית חדשה פרק 2 ♥

מהפרק הקודם :
"לא מאי!" צעקתי ורצתי עם העקבים ,"מאי זה לא מה שזה ניראה בבקשה תיפתחי!" צווחתי , עצבנית כל כך על עומר..אבל גם על עצמי…יכלתי לעצור את זה ברגע הראשון ולא להיסחף…ומה עכשיו ?

לפרק:
"אני לא מאמינה מה עשית!!" צרחתי על עומר ודחפתי אותו עצבנית, הוא עמד והסתכל עליי בעצב, "אני..לא.." "תשתוק!!" צווחתי בכעס, הסתובבתי בחוץ חושבת מה לעשות…אני מבינה את מאי היא ראתה את החברה הכי טובה שלה מתנשקת עם חבר שלה! "אוי מי גאד…" מילמלתי, "תירגעי הכול יהיה בסדר.." הוא אמר ונגע בכפתי, "די אל תיגע בי בכלל!" התעצבנתי והתיישבתי על המדרגות בכניסה לביתה ,"לפחות עכשיו היא תבין שאני ואת..מאוהבים…" הוא אמר הסתכלתי עליו…על עיניו שלא משקרות…די זה לא יכול להיות…עכשיו נזכרתה? רציתי להגיד לו אבל עצרתי את עצמי…"מאוהבים?!" "כן.." הוא חייך והתיישב לידי, "זה לא הדדי " קבעתי וקמתי משם מתרחקת ממנו, ראיתי שעוד כמה אנשים באים למסיבה, הם דפקו בדלת שעכשיו הייתה סגורה ומאי פתחה וחיבקה ואמרה להם שלום, הסתכלתי עלייה במבט מצטער והתקדמתי לעברה, "מאי בבקשה…" אבל היא סגרה לי בפנים בלי להקשיב בכלל,
"שיו הכול בגללך!" שוב הוצאתי הכול עומר, "תפסיקי….אמרתי לך שיהיה טוב!!" הוא צעק וחיבק אותי…בזרועתיו השריריות…"לא..די .." אמרתי לאחר דקה של חיבוק חם…הרגשתי אותו…שהוא באמת..זה לא יכול להיות,
"מאי תסלח..היא תבין," הוא אמר ואז הסתובבנו, ראיתי את סיגל אחת מהחבורה שלנו, "בוגדת" היא אמרה ונכנסה לביתה של מאי, "סיגל אני לא…" התחלתי להגיד אבל הדמעות עצרו אותי, "יופי…וגם אין לי איפה לישון…" מילמלתי ולצערי עומר שמע אותי, "מה מאמי למה?" שאל , "ההורים שלי נוסעים בבוקר… ואמרתי להם שאני אישן עם מאי כי הם לא היו מחזירים אותי אם לא …מדודים ,,ועכשיו זה אבוד.." אמרתי, עדיין לא מבינה למה אני משתפת את הבן אדם הזה! הרי הכול בגללו… "תוכלי לישון…אצלי" הוא אמר חושש מתוגבתי, "ממש לא "אמרתי בלי להסתכל בעיניו, "אני לא יקום מפה עד שמאי לא תסלח ..ותבין…ותדבר איתי לפחות,"
עבר שעות המסיבה הייתה רועשת כולם השתגעו, אני ועומר רק ישבנו בחוץ כמו הומלסים ,ככה הרגשתי באותו רגע…לא ידעתי מה לעשות, כל פעם שניסנו מאי לא הכניסה אותנו… היה לי כבר נמאס, "מה השעה?" שאלתי, "אחד עשרה וחצי בלילה," הוא אמר ,"נו באמת.." "בואי אלי.."
"אה כן לבוא אלייך עומר?! ואיך אתה חושב שמאי תסלח לנו אחרי זה….אני יגיד לה…רק התנשקנו אה וישנתי אצלו."
"אוח" הוא אמר ,"אתה יכול לחזור הביתה.." "אני לא יחזור לבד, "
"נכון תיכנס ותדבר עם מאי, "
אני לא אוהב את מאי יותר מה את לא מבינה?!" "אבל אתה פוגע בה!! לפחות תסביר לה! היא חושבת שהכול באשמתי! היא בחיים לא תאשים אותך!! היא כל כך אוהבת אותך…" אמרתי לו, והייתה דממה, של חשיבה, הוא הסתכל עליי והחזיק בידי, "בואי" אמר ושנינו קמנו, דפקנו בדלת…אפחד לא ענה, עומר פתח אותה והיא נפתחה למזלנו, נכנסנו לבית, התקדמנו לעבר הבריכה בחצר שם עכשיו הרוב היו, ראינו את מאי מרחוק…הבעיה ..שהיא לא הייתה לבד, היא הייתה עם..בחור, הם התנשקו ,היתי בשוק, גם עומר, "אני לא מאמין.!" הוא צעק והלך משם, מאי הסתכלה עלינו עכשיו, "זה נגמר ביננו מאי!" עומר צרח ויצא משם, "סתם ביזבזתי את זמני איתך" אמרה והסתכלה עליי במבט מרושע, "עופי לי מהבית!" צרחה וכולם עכשיו שמעו, "את לא שומעת?!" שאלה שעמדתי שם, "אמרתי לך לעוף!" צרחה שוב, מי זאת..זאת לא המאי שאני מכירה, "די בבקשה" אמרתי והיא צרחה יותר חזק, עוד כמה מהחבורה צרחו עליי יצאתי לבסוף, שלא יתחיל פה מכות, ראיתי את עומר יושב שבור על המדרגות, "חשבתי שאתה לא אוהב אותה.."
הוא הסתכל עליי וצחק, "חשבתי שהיא אוהבת אותי.."
"היא בטח עשתה את זה מתוך…כעס…" אמרתי לא מבינה עדיין למה אני מגנה עלייה..היא התחייסה אליי באופן כל כך משפיל ודוחה, "תפסיקי להיות כל כך טובה " הוא אמר והביט בי, "בואי.." תפס בידי והתקדמנו, "לאן?" "לבית שלי.." אמר הסתכלתי עליו בחשש, "לא….אני יחזור הביתה…"
"אבל ההורים שלך…" "לא אכפת לי… " "בבקשה….את תשני בחדר אורחים אני לא יכול לעשות לך את זה," אמר ולא עזב את ידי, "די עומר לא…אני רוצה להיות לבד.." אמרתי והלכתי ממנו רחוק רחוק , בוכה כל כך הרבה , "אבל אני אוהב אותך רותם!" הוא צעק את זה ולא הסתובבתי המשכתי ללכת, "אני לא יראה אותך עד סוף החופש! אני נוסע מחר בבקשה…."
בכיתי עוד אבל המשכתי ללכת עד שהגעתי לביתי, ניגבתי את הדמעות, השעה הייתה כבר אחד בלילה, קיוותי להיכנס לחדרי בלי שאפחד ישים לב , ובבוקר הם פשוט יסעו…ויחשבו שאני אצל מאי…
פתחתי את הדלת בשקט וישר עליתי לחדרי במהרה, החלפתי בגדים במהרה והורדתי את כל האיפור שנמרח עליי בכלל הדמעות, התיישבתי על המיטה חושבת שהכול סיוט ואני יתעורר בקרוב והכול יהיה בסדר…אבל לא.
צליל של הודעה נשמע מהאייפון שלי , ישר שמתי על שקט , זה היה הודעה מעומר… "אני רוצה לראות אותך…בבקשה אני לא יכול שתהיי ככה…" הוא שלח, קראתי את זה ולא ידעתי מה לעשות ,"מתי אתה נוסע מחר?" שלחתי לבסוף, "הטיסה שלי בצהריים אני יוצא לשדה התעופה בשתיים עשרה בבוקר, "אמר, חשבתי מה לעשות, מה לענות, אחרי כמה דקות עוד הודעה התקבלה ממנו, "אני יבוא אלייך לפני שאני ייסע… "
"ממ בסדר.." עניתי לאחר חצי שעה, ואז נשכבתי לישון, היה לי קשה להירדם, חשבתי כל פעם על מה שעברתי כל היום הזה…מצפה שהמחר יהיה יותר טוב… אבל למדתי..שאוסור לצפות לדברים.