‘תגידי מי יכול לאהוב אותך יותר’ פרק 6

'תגידי מי יכול לאהוב אותך…' אמא שלי התקשרה אליי,
"הלו" עניתי והתרחקתי קצת מהמקום של המוזיקה
"לינור.." שמעתי אותה בוכה בהיסטריה
"מה קרה?" שאלתי בלחץ
"אביאל הוא.." התחילה לדבר ונעצרה,הרגשתי את הלב שלי דופק כאילו רצתי מרתון
"מה קרה לאביאל?" צעקתי
"הוא עבר תאונה הוא בבית חולים" אמרה בשקט,
הדמעות התחילו לצאת בלי הפסקה,מורחות את האיפור.
"לינור" שמעתי את סער מאחוריי והסתובבתי אליו באיטיות
"מה קרה?" שאל
"אביאל בבית חולים" אמרתי בבכי והוא חיבק אותי
"אל תבכי,הוא יהיה בסדר אני מבטיח" אמר וניגב את דמעותיי
"אתה יכול לקחת אותי לבית חולים?" שאלתי בשקט,
"כ..כן" מלמל והתקדם למכונית שלו
"איפה אלירן?" שאלתי אותו
"הוא נעלם לפני חצי שעה" אמר
"מתאים לו" מלמלתי.
"הגענו" סער אמר אחרי כמה דקות והחנה את הרכב
"תודה" מלמלתי והסתכלתי עליו
"בכיף" חייך חיוך קטן,
"תבוא איתי" אמרתי בשקט והוא הסתכל עליי במבט מופתע
"את רוצה שאני יבוא איתך?" שאל
"כן" מלמלתי.
"באיזה חדר נמצא אביאל כהן?" שאלתי בחוסר סבלנות את האחות שהייתה בקבלה
"מי את בשבילו?" שאלה
"מה זה משנה עכשיו,איפה הוא?" סער צעק
"חדר 108 קומה שלישית" אמרה.
התקדמנו במסדרון הארוך לכיוון החדר
"לינור" שמעתי את אמא וחיבקתי אותה
"איפה הוא?" שאלתי אותה
"בחדר ניתוח" אמרה והרגשתי איך הדמעות חוזרות לעיניי
"איך זה קרה לו?" שאלתי
"הוא רב עם חברה שלו והשתכר.." אמרה בבכי וחיבקה אותי.
אחרי כמה דקות הרופא התקדם אלינו
"אתם המשפחה של אביאל?" שאל
"כן" אמרתי
"הוא במצב לא טוב,קשה כרגע לדעת אבל אין השתפרות במצב שלו" אמר והרגשתי את הלב שלי מתפורר.
"הוא יהיה בסדר" סער מלמל וחיבק אותי חזק
"איך אתה יודע?" אמרתי בבכי
"אני יודע" אמר בניסיון להרגיע אותי,
"איפה אביאל?" חברה שלו שאלה אותנו בלחץ
"כל זה קרה בגללך" צעקתי עליה והיא הסתכלה עליי
"אני.." התחילה לדבר
"אם יקרה לו משהו רק את אשמה" צעקתי והלכתי משם.
"לינור" סער התיישב לידי
"אני ימות אם יקרה לו משהו,הדבר האחרון שאמרתי לו הוא שאני שונאת אותו והכל בגלל שאני פאקינג כעסתי שהוא עזב" צעקתי בבכי
"לא יקרה לו כלום אני מבטיח לך" סער אמר בביטחון
"למה אתה כל כך בטוח?" שאלתי בעצבים
"בחייאת לינור..אני מכיר את אביאל לא מהיום ואני יודע שהוא יהיה בסדר" אמר,
"לא ידעתי שאתה יכול להיות נחמד" אמרתי והסתכלתי עליו
"זה כי יש לי בעיה לראות בנות בוכות" אמר בהתגרות
"חזרת לעצמך כבר התחלתי לדאוג" חייכתי חיוך קטן
"תודה" אמרתי בשקט והוא הסתכל עליי
"אתה האחרון שחשבתי שיעזור לי" אמרתי והוא חייך,
"וואלה הופתעתי" שמעתי את הקול של אלירן מאחורינו,
"החלטת לבוא?" סיננתי בעצבים
"הייתי אצל מישהי" אמר והתיישב לידינו
"אל תדאג לא ציפיתי ממך למשהו אחר" אמרתי וקמתי.
השעה הייתה כבר ארבע לפנות בוקר ועדיין לא היה שיפור,אני שונאת את המצב הזה.
"לינור..תלכי הבייתה לישון קצת" אמא אמרה וליטפה את שערי
"אני רוצה להישאר" אמרתי בעייפות
"אני יגיד לך אם יקרה משהו" אמרה
"טוב" מלמלתי וקמתי מהכיסא,אלירן כבר הלך וביקשתי מסער שישאר איתי
"אני יקח אותך" סער אמר.
"תודה,שוב" חייכתי
"בכיף" חייך
"לילה טוב" מלמלתי ויצאתי מהרכב…