תאונת אהבה

לה אף פעם לא סיפרתי איך הכרנו, או לפחות איך באמת הכרנו.
אולי טוב שכך, בכל זאת.. לא רציתי להצטייר כהזוי כזה, אפילו שעברה מאז שנה אני לא מתכוון לעשות את זה..
בטוח אני אספר את זה לילדים, לנכדים ואם הנינים יגיעו לפני שאלך גם להם בטוח אדקלם איך הכרתי את אשת חיי, את סבתא רבתא שלהם.. זה כנראה יהיה יותר מעניין משיעור בהיסטוריה או לימוד "קינת דוד" בבית ספר…
"לירןןן ימשוגע תראה איך אתה נוהג!! אתה תהרוג אותנו!! " עידו צעק לי כשהוא אוחז בחוזקה בידית הבטיחות מעל חלון הרכב, כאילו מישהו ניצל אי פעם מהתהפכות בזכותה אבל שיהיה.
"עזוב שטויות ראיתי מלאך, חכה עוד שנייה נגיע ליונדאי הזה ותראה" אמרתי לעידו ולבבות שוטפים את עיניי.. ככה חלפו להם 10 דק' שאני נוסע אחרי יונדאי i30 בצבע בז', לא ידעתי לאן בכלל, עידו ברקע דיבר, צעק ושאל שאלות אבל לא הקשבתי לו, נקלעתי פתאום למשימה של חיי, לאהבה שחיכיתי שנים. פיה או מלאך אני לא זוכר הרבה אבל היא כבשה אותי, חצי מבט, שלוש שניות וזה הספיק לי להבין שהיא האחת..
נכנס לרחובות שאיש לא דרך בהם, עובר רמזורים באדום, צופר, מאותת, אפילו על אי תנועה עליתי כדי להגיע אלייה ואז קלטתי שכנראה יש עלייה כישוף, אחרת אין הסבר איך היא נוהגת על יונדאי גרוטאה במהירויות האלה..
הגענו לרמזור אדום, מלפניי יהונדאי ובפנים מלאכית או פיה, תכף אגלה.. ואני בסיאט שחורה בלי שום יכולת ליצור איתה דו שיח, או שכן?
"…. עוד נעשה תאונה בגללה ימאוהב, תפסיק כבר לירן…" עידו המשיך עד שפרצתי בהתלהבות.. "נכון !! תאונה!! גאון!! " בלי לחשוב פעמיים מוריד את בלם היד, מעביר להילוך ראשון ולוחץ על הגז עד שנשמע "בום" כשאני פוגע ברכב מלפנים, ביונדאי i30 בצבע בז', במלאכית.
לא חלף הרבה זמן עד שהחל ויכוח בצידי הכביש ביני לבינה, כמובן שטענתי שאני לא אשם אבל זה חלק מהמשחק.. ביטוח איילון, מגדל, ביטוח ישיר מה זה משנה בסוף החלפנו פרטים, ולגבי העצבים שלה? הם עוד מעט יחלפו.
"למה החלפתם פרטים? לא ניהיה לה אפילו שריטה על הרכב" עידו תהה והשבתי בצחוק "לרכב שלה לא אבל על הלב שלי כן" וחיוך גדול עוטף את פניי..
אחרי חצי שנה מהתאונה התחלתי להתאהב בה, באמת להתאהב. יש לה את הכל, מבפנים ומבחוץ מכל מקום שמסתכלים. שנה אחרי אני יודע שאני אוהב אותה. אני אוהב אותה כשהיא נוהגת בגרוטאה שלה, כשהיא ישנה, אפילו כשהיא חופרת לי. לדעת שהיא אוכלת, מבלה, שותה, נהנית זה עושה לי טוב, ללוות אותה כל יום מהבוקר עד שהיא נרדמת, רק אז אני נרגע ונרדם אחרי שאני מנשק אותה, לוחש שאני אוהב ומודה לאל על עוד יום לצידה.
אני אוהב אותה קצת יותר מכל אחת אחרת..
"מאמי אתה לא מבין מה קרה לי היום דקה אחרי שסיימנו את השיחה, כאילו לא הספיק לי לפני שנה בערך שנכנסת לי באוטו מאחורה.. אבל לא משנה, איך היה היום בלימודים?" שאלה בשלווה.
"היה בסדר. נווו תמשיכי את הסיפור! " הפצרתי בה בישירות..
"סתם מישהו נכנס לי ברכב מאחורה ברמזור אדום, לא קרה לרכב כלום אבל התעקש לתת לי את הדף הזה עם הפרטים שלו, הוא אמר שאדבר איתו מחר ואם ארצה אז נערב את הביטוח" חייכה והשתתקה..
"מנייאק! אני לא מאמין!!" סיננתי לחלל האוויר בחדר, ספק אם היא שמעה..
"מה אמרת מאמי?" שאלה.. ומיד תיקנתי "לא נורא, העיקר שאת בסדר" לקחתי ממנה את הדף שהבחור השאיר, קרעתי אותו לאלפי חלקיקים ומיד המשכתי..

"אם לא קרה כלום לרכב אז אין צורך לערב ביטוח" נשקתי על מצחה וחיוך גדול עוטף את פניי כמו אחרי התאונה שלנו.. ושמישהו ינסה לקחת אותה ממני 