תאהב אותי בעולם בלי אהבה-פרק1

נכנסתי מתחת לזרם המים החמים, חופפת את שיערי שהגיע עד לקוו התחתון של החזייה, שהיה בצבע שטני-ג'ינג'י, למרות שמתחת למים היה שחור.
כרכתי סביבי מגבת לבנה פשוטה והלכתי מחוץ לחדר הרחצה שלי ושל נטשה. "ניקי אל תצאי המדריך כא- פאק." אמרה נטשה והסתכלה עליי בייאוש. ואז מבטי עבר אל המדריך. בהיתי בו בעיניים קרועות לרווחה. שפתי התחתונה רעדה ומעדתי לאחור. "מה?" שאל.

"אתה… פה." מלמלתי והחזקתי בקיר, מרגישה סחרחורת קלה. "אני מכיר אותך?" הוא שאל וקימט את מצחו. ואז זה עבר.
זה לא היה ג'וש. הוא היה דומה לו דמיון מטריד, אבל זה לא היה ג'וש. אותו שיער חום בהיר פרוע שמסתיר את עיניו לפעמים. אותו גוף שרירי וחטוב שהיה מוציא לבנות את העיניים. אבל עיניו היו חומות כהות, לא כחולות, כמו שלי ושל ג'וש ושל קלואי.
ופניו היו מחוספסות אבל עדינות, דבר שאחי, האנס, לעולם לא ישיג. כל יום מחדש, בבוקר, אני מתפללת למי שלא יהיה שם למעלה שיכניסו לאח שלי חזק בפרצוף בכלא. שהוא ישלם על מה שעשה לי. הייתח בת חמש עשרה. שלוש שנים עברו וזה עדיין לא עבר מהזיכרון שלי.

"לא. אתה דומה למישהו שאני מכירה, זה הכל." אמרתי בלחישה. הוא עדיין הסתכל עליי במצח חרוש קמטי דאגה. "אוקיי. אז… באתי להציג את עצמי. אני דימיטרי" -באמת היה לו מבטא רוסי קליל- "ואני אהיה המדריך שלכן ושל חדר שש לשנתיים הקרובות." אנחנו היינו חדר חמש. הנהנתי והוא חייך בהיסוס ויצא.

נטשה הסתכלה עליי בזהירות. "אוי, נטי, תרגיעי אני בסדר." אמרתי בקלילות, ולשם שינוי, לא שיקרתי. קשרתי את המגבת אל חזי הבינוני-גדול והלכתי לארון. הוצאתי תחתונים לבנים וחזייה אדומה ולבשתי אותם מעל המגבת. אז הורדתי אותה בזהירות ונשארתי בהלבשה תחתונה. חטפתי גופייה כחולה כהה רופפת ומיני 'ינס בהירות. נעלתי סנדלים חומות עדינות והברשתי את שערי.
"איך ה שאף פעם אין לך חצ'קונים? אפילו לא שחורים?" שאלה נטי, מעוצבנת. חייכתי והמשכתי להבריש את השיער מול מראת הקיר.
"הרבה הרבה שעות של לפוצץ דברים והרבה מאוד קרמים בילדות עשו את שלהם." הסברתי בנחת. היא נאנחה. "בא לי להיראות כמוך." אמרה והשעינה את ראשה על כתפי. צחקקתי. "נטי, את צוחקת?" שאלתי. שנטשה בליקוב -הייתי מוקפת רוסים- תרצה להיראות כמו ניקול ג'יימס? בלתי מתקבל על הדעת. היה לה שיער בלונדיני טבעי וחלק שהגיע לשכמותיה, עיניים אפורות-ים ופנים חיוורות ועדינות. הגבות שלה היו בהירות כך שכמעט לא ראו אותן. היא הייתה בגובה בינוני ודקה, לצערה גם בחזה, למרות שהיא לא הייתה שטוחה לגמרי. היה לה יופי מיוחד ואלגנטי, ולי היה יופי אמריקני גס (רק בלי הניתוחים הפלסטיים). סיימתי להבריש את שערי, שידעתי שעוד כמה דקות יהיה שוב בצבעו הבלתי מוגדר, גלי וסבוך כאילו מעולם לא שמע על מברשת.
"ניסית פעם מסרק?" היא שאלה. "זה יישר את השיער שלך. את תהיי מהממת." הנדתי באשי לשלילה. לא ניסיתי להסתרק, כי ידעתי שהשיער הטפשי שלי בטח ייראה גרוע יותר.

"בואי, עוד מעט מתחיל השיעור." אמרה נטי וזרקה על עצמה חולצה עם שרוולים קצרים בצבע שמנת, טייץ שחורות מבריקות עד לברכיה וסנדלים עדינות בצבע זהב. היא סירקה את שיערה -היא לא האמינה במברשת; זה ניפח לה את השיער- ושמה מסקרה שקופה שגרמה לעיניה לנצנץ, סומק עדין מאוד ושפתון ברק וורדרד. נזכרתי לשים שפתון נגד יובש שקוף (לשפתיים שלי היה אודם טבעי) ושתינו רצנו לכיתה. נטי פתחה את דלת הכיתה וחייכה בביישנות כשעמדה מול המדריך, דימיטרי. בכיתה היו סך הכל חמישה תלמידים, כולל אותנו. בטח היה להם עודף מדריכים. "מצטערת שאיחרנו," אמרה בחיוך מתוק של ילדה בת חמש. דימיטרי הנהן וסימן לנו לשבת. "אני סלחן רק כי זה השיעור הראשון," הזהיר. "כן ג'יימס. בפעם הבאה תיענשו." התחצף בחור מחדר שש. ארבעה בנים ושתי בנות בחדר אחד. אלו עומדות להיות שנתיים ארוכות. נעצתי בו מבט יורה גיצים.

"תסתום, בייקר." הזהרתי.

כן. אלו עמדו להיות שנתיים א-ר-ו-כ-ו-ת.