שתקתי

שתקתי.
שתקתי כששאלת למה אני לא רוצה לראות אותך. שתקתי כששאלת למה אני כועסת. שתקתי כשהצטלמת עם אחרות מולי. שתקתי כשהיית חבר שלה. שתקתי כשהלכת איתה יד ביד אבל נתת בי מבט מלא משמעות. שתקתי כשאמרת שאתה לא אחד כמו כולם. שתקתי כשניסית לשכנע אותי שאין אהבות בגיל הזה, ושלא יקרה כלום אם נזרום. שתקתי כשניסית לשכנע אותי לבוא. שתקתי כשצחקת- למרות שבפנים צחקתי גם אני. שתקתי כשראיתי אותך מצטלם בכל פעם ומחייך את החיוך הזה שלך. שתקתי גם אחרי שכבר התחלתי לדבר והתחרטתי. שתקתי כי רציתי לשמוע אותך כמה שיותר. שתקתי כי גם אני- כמעט כמוך- רוצה שנהיה ידידים. שתקתי כי נמאס לי להיות סטוץ. שתקתי כי אני לא יכולה לחשוב על העובדה שנתרחק. כי אחרי כמה שעות בלי לשמוע אותך אני מתחילה לבדוק לך את הנראה לאחרונה באובססיביות. שתקתי כי ידעתי שאם אסכים לבוא ייקח זמן עד שתתקשר אליי שוב, ואם אשתוק- תמשיך להתקשר כל יום ולשכנע אותי לבוא. שתקתי כי אני רוצה אותך שלי אבל אין לי מספיק אומץ לומר. שתקתי כי שנינו ידענו את האמת ולמרות זאת ניסית לשכנע אותי לומר את זה סופסוף.. וכמעט שאמרתי אבל אז… שתקתי.
שתקתי כשדמיינתי אותך שלי. שתקתי כשדמיינתי אותנו עושים שיחות נפש והולכים לישון כתף ליד כתף- סתם ככה- בלי לזרום לפני. שתקתי גם כשהמשכת לדבר.
שתקתי והמשכתי לשתוק.
עד שגם אתה שתקת.
ועכשיו? עכשיו הפה שלי שותק אבל הראש שלי צרוד מהצרחות.