שתי נשמות נצחיות- פרק 5: "פגישה או ענישה"

בפרקים הקודמים:
קרלוס ומשפחתו נקלעו למצוקה כספית לצורך בריאותי והדרך היחידה שלו לעזור לאמו הייתה לסייע לעולם התחתון השולט בכפריהם של לוס וקרלוס. לוס מסתבכת עם מאפיונר בשם פביו העובד גם הוא בשירותו של חואן וקרלוס הרג לראשונה אדם בשם פדרו מנסיינו.

*****
כעבור שעה
*****
"עכשיו את מוכנה להסביר לי איך זה קרה?" אמר אביה של לוס כשהוא התיישב על אחת הכיסאות הסובבות את שולחנם הערוך ונגב את זיעתו באמצעות הממחטה אשר שכנה בכיסו.
"אמרתי לך. הלכתי לסוסים לסדר את האוכפים ומרחוק ראיתי עשן שעולה מהחלקה." אמרה לוס בקול רוטט במעט כשידיה הנמצאות מאחורי גבה רועדות גם הן במקצת.
"לא מסתדר. לא יודע משהו נשמע לי לא הגיוני. טוב לכי לחדר." ויתר לה ונאנח.
"אני יכולה ללכת להתקלח לפני?"
"כן. אני הולך לסדר את הבלגן ששם." נשמע מיואש כשניתן היה לראות עליו את תשישותו.
הוא לקח את כובע הבוקרים האפור שלו מה-תו הנמצא בצד הדלת ואת המעדר ויצא לכיוון חלקת האדמה השרופה. לפני שיצא מפתח ביתו הוא הפנה את מבטו חזרה אל פנים הבית והביט בבנותיו ובבנו היחיד משחקים ומקשקשים בניירות כשלאחר מכן אמר לעצמו באכזבה, 'הלוואי שיכולתי להביא לכם יותר.' סגר את דלת ביתו אחריו והמשיך בדרכו.

קרלוס שב חזרה למקום ישיבתו של חואן וחבורתו כששוב נתקל בשומרו הבריון לבוש השחורים אשר שמר על דלת חדרו של חואן.
"אין כניסה." ענה לו מיד בקולו הגס והמאיים.
"נו מה? אתה רציני? עוד פעם?" ענה קרלוס בייאוש כשהוא התפלא לחשוב שמא חואן שוב מבצע מעשים מגונים בחדרו. הוא ניסה להיכנס כששומרו הדף אותו בדחיפה מלהיכנס לחדר שוב. קרלוס הביט בו, סרק את גופו והבחין כי בחזקת ידו של השומר אין כלל נשק. קרלוס ניצל את הרגע וניסה את אפשרותו להיכנס לחדר שוב.
"מה אתה לא מבין? תעוף מפה." השיב שוב השומר כשהוא הדף בשנית את קרלוס. קרלוס אחז באמצעות ידו השמאלית את ידו של השומר בחוזקה ובידו הימנית שלף את נשקו אשר הוחבא מאחורי חגורתו המאסיבית.
"תן לי להיכנס או שהכדור הבא יהיה בתוך הראש שלך ואני לא צוחק." אמר קרלוס באיום כשהוא הצמיד את פיו לאוזנו. השומר הרים את ידיו וקרלוס סימן לו באמצעות ראשו והזזת ידו האוחזת בנשקו לזוז הצידה, "לשם, לשם. תגיד עוד לא הבנת שאני לא מחכה?!"
הוא הלך לאחור כשמבטו היה כלפי השומר המרוחק מדלת חדרו של חואן והחל לנקוש בדלתו בנימוס.
"אמרתי לא להפריע לי." קרא חואן כשקולו נשמע כמי שמתענג באחד ממעשיו המגונים והנבזיים.
"זה קרלוס." השיב קרלוס בביטחון כשגופו החטוב התמלא גאווה.
דלת חדרו של חואן נפתחה כשפניו של חואן קיבלו אותו, אך לא בסבר פנים יפות כנהוג מכל אדם אשר מקבל אדם אחר. הפרוצה נחפזה לצאת כשהיא עורטלה ובגדיה אחוזות בידיה כשהיא כיסתה את גופה המעוצב.
"מה יהיה? לא תלמד לחכות? פעם אחרונה שזה קורה." צעק חואן לעברו כשפניו התעוותו מכעס. הוא פנה לעבר כיסאו כשהוא זועם, "נו דבר."
"ביצעתי מה שרצית." אמר קרלוס בקולו הנינוח כאילו מעולם איומים לא סמרו את שיערות ידיו.
"בטוח? איפה אנדרס?" תהה כשניתן היה להרגיש ברעידות רוגז בקולו.
"הוא אמר שיש לו עניינים דחופים לטפל בהם, אני יודע.." אמר כמי שאינו יודע דבר והתעלם מהמציאות.
"טוב, אז סיימנו." אמר נחרצות כשהוא הרים את ידו והפנה אותה לעבר הדלת כרמיזה לקרלוס לעזוב את חדרו.
"מה סיימנו? מה עם הכסף? מה עם החלק שלי?" שאל בתמיהה כשמבטו הביע כעס ואי הבנה מהמתרחש סביבו.
"תקבל אותו אחרי שתסיים את כל העבודות שלך. חתמת על חוזה. אני גם רוצה לראות את אנדרס לשמוע עדות שלו שבאמת עשית את העבודה שלך."
פניו של קרלוס נדהמו והלבינו מעט. אלו אשר היו חדורות המטרה להשיג את הכסף שונו במהרה.
"מה.. אנדרס?" תהה קרלוס כשמבטו נעשה חשדני, אך תוהה במעט.
"למה אתה חושב שאני שלחתי אותך יחד איתו?" שאל כשואל שאלה רטורית.
"אה, אז בגלל זה הוא ברח ומסר לי להודיע לך שהוא מועסק אצל מישהו אחר.., מסביר הרבה." אמר כשקולו הפקפקני נעשה חדור מטרה ומלא ביטחון שוב, כשלאחר מכן הרכין את ראשו וחיוך מצדו הימין עלה על פניו במעט.
"איפה הוא עכשיו?" רגז חואן על קרלוס כמי שמאשים אותו בנעשה.
"לא יודע.. הוא ברח לכיוון בֶּלֶם (=עיר בברזיל) אמר שאָמַוֵל מעסיק אותו.." תהה ודבריו נשמעו מחושבים במעט.
"אמול הוא אמר לך.., אמול.., טוב, עזוב, כך או כך הוא ימות בסוף." המשיך להישמע רגזני מתמיד עד שפניו האדימו במעט.
"מה העבודה הבאה שלי?"
"טוב, יש לי אחת שלא משלמת לי כבר הרבה זמן. כבר לא סתם ריבית זה ריבית דריבית."
"אז מה אתה רוצה שאני אעשה?" תהה.
"פביו כבר הלך אליה. מחרתיים אם הכסף לא אצלי, אני רוצה שתטפל בזה." אמר ברוגע למרות שעדין אפשר היה לחוש בזעמו. הוא פתח את מגירתו המעופשת והוציא ממנה, "קח, זה יספיק בינתיים." זרק את כספו על השולחן לעבר קרלוס.
"תודה." שמח קרלוס ופניו הנפולות והאדישות נעשו שמחות. חואן הניד את ראשו בחיוב כסימן להשבת תשובה וסימן לו שוב עם ידו לצאת החוצה.
קרלוס נחפז לצאת מהדלת, אך הראה רצינות, כשלפתע מרגע טריקת דלת חדרו של חואן, מחדרו המסואב והמשרה אי נעימות, נשמעו צעקות והטחת חפצים אשר שהו בחדר, "נבלה, את החיים שלי נתתי לו, אָמַוֵל, הוא הלך לאמול?" צעק חואן מחדרו בקולי קולות כך שניתן היה להרגיש את המכות שחשו קירות החדר העומדים לקרוס כל רגע. קרלוס שנעמד לשמוע את המתרחש שמע לכמה שניות והמשיך בדרכו.

*****
כעבור יומיים- יום לאחר היום שבו לוס נדרשה לשלם (בערב אותו יום)
*****
קרלוס נפגש במסדרון חדרו של חואן עם חואן כשהוא ליווה את קרלוס אל חדרו, "טוב, בוא ניגש לעניין כי יש לי דברים אחרים לטפל בהם." אמר כשהוציא ממגירתו כמה מסמכים בהם כתובים פרטי מקומה של לוס, "טוב, זאת שהייתה חייבת לי כסף לא שילמה. הנה הפרטים. כל מה שאתה צריך לעשות זה להיכנס לשם ולקחת לה סוס מהאורווה. מאוד פשוט, בסדר?" שאל כמבקש לקבל אישור לכך שהוא יכול לסמוך עליו. כמבקש לקבל אישור לכך שהוא יכול לסמוך על כל פועליו.
"בסדר." ענה בחיוב ובנינוחות יתרה.
"אחרי זה תקבל את הכסף שלך כמו שהבטחתי לך. יש עליך נשק?"
"כן."
"יופי, טפל בזה. אני חייב לסגור כמה עניינים." קרלוס נראה מעט חושד בדבריו של חואן, אך סירב להאמין למחשבות מוחו והמשיך לכיוון עבודתו ההבאה.

"איך אני לוקח את הסוס המעפן הזה?" לחש קרלוס כשהוא לבוש שחורים וכשכובעו, החשכה של הלילה, והבנדנה שהייתה קשורה סביב צווארו הסתירו את פניו. הוא הגיח משיחי היער לעבר האורווה כשלפני כן בדק שהאזור שומם מכל נפש חיה, וניסה לפתוח את דלת האורווה העשויה מעץ אמיתי וכבד במיוחד, "זאת הנעילה שהם עושים?" לגלג מעט, הוציא מנעליו המוכתמים והחומים חתיכת מתכת כשקימט אותה והכניסה לפתחו של המנעול כדי לפתוח את דלת האורווה. הוא כמצופה מכל גנב הצליח לפתוח אותה כבר בניסיון הראשון, ניגש לעבר הסוס שהיה בעל מגוון צבעי חום ומראהו נראה אקסקלוסיבי. קרלוס הופתע מכך שנגע בסוס לראשונה מזה כמה שנים ועוד באחד יוקרתי במיוחד.
"הי-הי" צהל הסוס כך שמבטו חדור המטרה של קרלוס התעוות ונראה מופתע. הוא מיהר להרגיע את הסוס וליטף את פניו בעדינות כאילו שצדו האימתני והמרתיע שניסה לשדר כגנב חדל מלהתקיים, "ששששש, סוס טוב. סוס טוב." אמר והביט בו כמי שהתאהב במישהי ממבט ראשון.
הסוס נרגע מעט ולאחר שניות נוספות צהל בשנית וקולות נקישות פרסות רגליו ברצפה נשמעו, כשלפתע קול נשי עדין, אך מופתע נשמע ברקע, "מי זה שם? מה הולך פה?"
קרלוס הפנה מבטו לעבר הקול ואינו הבחין בדבר. הוא הסתתר מעט מאחורי סוסה של לוס, והמשיך להביט לכיוון הקול המתפרץ.
לוס צעדה מספר צעדים והתקרבה מעט עד שקרלוס יכל להבחין בה.
"מי זה?" קרא שנית כשהיא נשמעה מפוחדת במעט שמא פביו עלול להופיע שם.
קרלוס הביט בה לשביב רגעי ונדהם מיופייה הקורן למרות החושך המנסה להעפיל עליו. היא הביטה בסוסה היוקרתי והבחינה באדם המסתתר מאחוריו. הוא הביט בה מביטה בו ונחפז לברוח. הוא קפץ מגדר העץ המעובה של האורווה לכיוון היער ובלי להבחין שרשרתו הכסופה נשמטה מצווארו המעוצב אל רצפת האורווה הצנועה והמטונפת. לוס אשר הבחינה בו נרתעה במעט וצעדה כמה צעדים אחורה שמא הוא עלול לפגוע בה, אך עד מהרה הבחינה בו נס אל היער ונעלם אל אפלוליתו.