שתי נשמות נצחיות- פרק 2: "הבטחות"

"פרננדו, פרנדדו," קראה לוס אחותו של פרננדו אשר ישובה על אחד הכיסאות סביב שולחן האורחים הנמצא בסלון הבית הממוצע כשקרניה של השמש החודרות בין רווחי הווילונות המסתירות חלק מהחלון המצוחצח פוגעות הישר בשולחנה בעל צבעו העצי העז, שהיה אף הוא מצוחצח מאוד.
"שניה, אני כבר בא." קרא בחזרה בקולו העמום כשהוא מחפש אחר דבר מה במגירות השידה שלצד המיטה בחדרו.
"נו, כמה זמן? החלטת לייבש אותי?" היא קוראת בחזרה בטון עצבני ועדין, 'יואו והשמש הזאת. הרגה לי את העיניים,' היא אמרה לעצמה בכעס כשהיא משפשפת את ענייה עם ידיה הקטנות והנקיות, "לאלי, עשי טובה תסגרי את הווילון. אני לא יכולה עם השמש הזאת יותר." אמרה ברוך לעבר אחותה הישובה בספה הלבנה המונחת במרכז הסלון תחת אותו חלון מבריק.
לאלי הייתה ישובה והכינה את שיעורי הבית שלה לבית הספר. היא ניסתה להתעלם מאחותה הבכורה בת העשרים ועשתה עצמה כמי שהייתה חירשת מאז ומתמיד.
"נו, לאלי, מה את רצינית? את כבר נמצאת ליד החלון." היא צעקה לעברה בכעס. לאלי בת השניים עשר המשיכה להתעלם ולהכין את שיעוריה.
"נו." קראה בטון רוגז. לוס קמה מהכיסא בתוקפנות לעבר הווילונות הלבנים והמבריקים, וסגרה אותם כך שקרניה הבוהקות של השמש חדלו לחדור. לוס קירבה את שפתיה העבות והמרוחות באודם ורדרד נועץ ואמרה לה בקול לוחש, "בפעם הבאה אני לא אהיה רחמנית כמו עכשיו."
לאלי השיבה לה באותו האופן, אך הישר לפרצופה, "בפעם הבאה כשתעשי את מה שאני רוצה, אני אעשה את מה שאת רוצה." וחזרה להשלים את שיעוריה.
"אז בגלל זה כל הדבר הזה? כולה רכיבה על סוסים." אמרה בכעס כשנדהמה לגלות את סיבתה של לאלי לסרב.
היא הרימה את ראשה המורכן לעברה, כשצמותיה הזהובות הונפו לאחור והשיבה לעברה בכעס, "כבר שלושה שבועות את מבטיחה לי. שלושה שבועות. אפילו הסוס שאמרת שהזמנת עדין לא הגיע. אותו סוס ליום הולדת. את זוכרת, או שגם את זה הספקת לשכוח?"
"יש לנו כאן עוד שני סוסים. את יכולה לרכב עליהם. אני באמת לא מבינה למה נדבקת לסוס ההוא." השיבה לעברה כשהיא מביטה בה במבט המשדר חוסר מובנות.
"כי הבטחת!" היא הטיחה בה.
"טוב כשתרגעי דברי איתי, חבל על הזמן, במיוחד על שיחה מטומטמת כמו זו." אמרה בעדינות כשקולה השתנה עד מהרה לקול רוגז, "נו, פרננדו!".
'נמאס לי מהאחים האלה כבר.' אמרה לעצמה בלחש.
"הנה, הנה מצאתי." קרא כשהוא רץ לעבר לוס אשר חזרה להתיישב בכיסא. הוא התיישב לצדה והטיח את הספר בשולחן.
"מתי תלמד לעשות שיעורי בית לבד?" אמרה בכעס כשהיא ידעה שהוא לא יוכל לעשות אותם לבדו מאחר שהוא רק בן שבע. תלמיד אשר התחיל את שנתו הראשונה בבית הספר בכפר רִיוֹ-מַלִיה שבו אחיותיו לאלי ודונה ,בת האחת עשר, לומדות. הכפר שוכן גם הוא ממול ליער האמזונס וליד כפר סנטה גרייסנטה שבה גר קרלוס. הכפר שבו לוס גרה בניגוד לכפר שבו קרלוס גר היה פורה, הבתים היו ברמת כלכלה ממוצעת ומעלה, והפשע היה מועט.
"דונה, לאלי. בואו יש אוכל." קרא אביהם לשולחן שבו ישבו לוס ופרננדו.
"כבר באה." קראה דונה לאביה מחדרה המרוחק.
"פרננדו תמשיך אחר כך. לך תשטוף ידיים." אמר לו ברוך, "גם את," הפנה את קולו לעבר לוס והניח את הצלחות בצדו המרוחק של השולחן, הרחק מספריו של פרננדו. לוס נגשה לעבר הכיור, אך אביה עצר אותה עוד לפני שהספיקה לקום מכיסאה, "לוס, עשי טובה, תאספי את הספרים של פרננדו ושימי אותם בחדר שלו."
"טוב." ענתה בחריצות.
"ואל תהיי קשה איתה. הייתה לה בת מצווה. תנסי להפתיע אותה, טוב?"
"טוב." ענתה שוב, אך באדישות. הוא ניגב את ידיו עם מגבתו והניח אותה על כתפו, נשק במצחה והלך לעבר המטבח שוב.

לוס פסעה לעבר חדרו של פרננדו והניחה את ספריו על השולחן הנמצא בחדרו כשלפתע שמעה קולות נקישה בחלון הזכוכית הנמצא בחדרו של אחיה. היא הרימה את ראשה, הפנתה מבטה לעברו וראתה אותו עם אקדח צמוד לחלון.