זה לא ממש מתאים לסיפורי אהבה, בינתיים. אבל זה יהיה.

שתי כנפיים

06/12/2012 748 צפיות 5 תגובות
זה לא ממש מתאים לסיפורי אהבה, בינתיים. אבל זה יהיה.

הבית היה רועש, רוע שמהרגיל. זה היה יום גורלי בשביל ה"משפחה" הזאת, כמו שהיה בשביל כל משפחה אחרת. הילדים הצעירים, בני ה-10 ישבו על הכיסאות הנמוכים יותר, הצבועים בשחור. לידם ישבו הילדים בני ה-12, על כיסאות אדומים כמו הבגדים שלבשו. לידם ישבו הילדים בני ה-14, הלבושים בבגדים כחולים בהירים, שיצרו מראה מפתיע עם כסאותיהם התכולים הבהירים. הנערה היחידה בת החמש עשרה ישבה על כיסא בודד בצבע לבן, וחיכתה. הציפייה שלה הייתה מובנת מעליו- זה היום הכי חשוב בחייה. היא לבשה שמלה לבנה, שיצרה מראה של מלאכית בשילוב עם שיערה הלבן כמו השלג שכיסה את כל הבתים והרחובות. אם בית היתומים, ה"משפחה" של אותם הילדים המסכנים חיבקה את הנערה בת החמש עשרה, מיישרת את הסמלה הלבנה כדי שכאשר המלאך יבוא – הוא יראה מלאכית כמוהו. "בהצלחה, לוסיה." היא אמרה, קולה של האם רועד מעט מהרגיל. הנערה ניסתה לחייך, אבל בלי הצלחה. כל הילדים שבדרך כלל דיברו לא הצליחו לרצות לעשות כה מתועב כמו לזרוק הערה לאוויר ברגע כל כך חשוב, הם שתקו.

הרעש שפילח את הדממה היה צליל נעים, שנשמע לבדו כמו מנגינה שלמה. חלקם ידעו לזהות את הצליל כשצליל המלאך, אך רובם לא הצליחו לקשר בין הצליל הפשוט לבין היצור הכביר. האם כיסתה את פיה, היא מעולם לא ראתה את המלאך פוגש בנערה, ועוד כאשר יש רק אחת שצריך להעלות לשמיים. הצליל הדהד, ונוצות לבנות נפלו מתוך החלון העליון. האם נאנחה, אולי הנערה לא תילקח בכל זאת. בעוד היא חושב צליל נוסף הפר את הדממה. הוא היה קצר יותר, דחוף יותר. דממה מעיקה השתררה בחדר.

"אני הוא המלאך, לתת מתנה לבת החמש עשרה באתי." הצליל היה חורק, לא כמו שציפו מהמלאך. הם ציפו לקול נעים, רך, אבל בו זמנית מאוד חזק, שליט. הנערים הביטו בנערה בעיניים מלאות דמעות. הם אהבו אותה, ועכשיו יקחו אותה מהם לשמיים.
"באתי לתת שתי כנפיים לבת החמש עשרה, לתת לה הזכות להיות מלאך בעולם אדם. כנפיים לבנות כמו השלג הייתי יכול לתת, אבל אלו הן כנפיים פשוטות, כמו הכנפיים אותם ילדי המלאכים נושאים לפני שמגיעים לגיל חמש. הייתי יכול לתת כנפי בוגר, כמו הוריה של הנערה – כנפיים בכל צבע שהייתה רוצה. הייתי יכול לקחתה לממלכת המלאכים, כמו שכל אחד ואחד מצפה שיקרה לו – כאילו זהו הכבוד הגדול מכל. הייתי יכול להפוך אותה לזאת שתקבל כנפי זהב – כנפיים שניתנו למלאך הראשון עצמו, מוליד העולם – הכבוד הגדול מאז ומעולם. אבל אני אתן לה שתי כנפיים שחורות – נראות כמו כנפיי האבדון, אך חייה יהיו במטרה להיות מגן מהאבדון. היא תהיה מלאך בעולם של שטן, מלאך בעולם של רשע טהור. הכבוד שלה עולה על כבודם של כל מלאכי השמיים והאל עצמו. תהיה קרן אור למען אותם מלאכים שמצאו את מותם בנסיון למלא את משימתה."


תגובות (5)

אהבתי !
תמשיכי !!! :)

06/12/2012 08:19

תמשיכי

06/12/2012 08:19

ואוו!
מ ד ה י ם !
הכתיבה שלך כל כך רהוטה ומרתקת!
התיאורים יפים וכל מילה נמצאת במקומה!
הרעיון מקורי ומעניין ביותר!
השארת לי טעם של עוד!
הרעיון המרכזי עדיין לא ברור בהחלט, אבל יש כבר כיוון, וזה כיוון מעולה לדעתי! :)
לא רציתי שייגמר! זה היה ממש יפהייפה! :)
אני מדרגת את הקטע ל5, למרות שלדעתי מגיע לו יותר ;)
תמשיכי במהירות!!
מאוד אהבתי! :) 3>

06/12/2012 10:54

אני לא בטוחה שאני אמשיך. אולי, אם אני ארגיש שאני רוצה.

07/12/2012 06:11

אוף חבל ,

07/12/2012 06:18
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך