שתיים על אחד- חלק 2
*כיתה ו'*
"שמעת שאור וגלי נפרדו?" שאלה אותי עמית.
כן, תתפלאו, אבל אני ועמית ממש התקרבנו מאז המאורע עם הבנים ואופיר.
"כן. אופיר סיפרה לי." עניתי לה.
"מה, אתן מרכלות עליי?" צחקה אופיר שצצה מאחור והתיישבה לידי. "אני עושה לך צמה!" קראה ופרמה את שיערי הגלי והארוך מהקוקו הגבוה.
"תגידי, את עדיין מאוהבת באור?" שאלה אותי עמית.
שתקתי. מה לאמר? "לא…" היססתי. "במישהו אחר.."
"במי?" זינקו ממקומותיהן.
"איתי" זרקתי שם.
"מה? באיתי?" התפלאה עמית "ממתי? הילד אסון טבע!"
"טוב, משעמם לי, בואו ניכנס פנימה." העברתי נושא.
מיד כשנכנסנו הצלצול התנגן.
"אוי, נפלא" נאנחה עמית. "מדע-איכס ( מדעים ). למה דווקא את המורה הזאת? למה?" התבכיינה.
"תגידו, אני סומכת עליכן שלא תגלו לאף אחד" הדגשתי.
"כן, ברור" ענו.
נכנסנו לכיתה והתחיל השיעור.
באמצע השיעור אופיר שלחה לאור פתק. לאחר שקרא אותו הוא הביט באופיר בבלבול, הציץ קצת לכיווני והסתובב.
מוזר.
שוב, הצלצול הגואל.
הפסקה.
"דניאל, אפשר לדבר איתך לרגע?" שאל אותי אור מהר לפני שיצאנו להפסקה.
"כן, מה רצית?" שאלתי מסוקרנת.
"את מאוהבת באיתי?"
מיד החלפתי צבעים. מורוד לאדום, מאדום לסגול, מסגול לכחול ובחזרה למבע נורמלי.
"מה?! מי אמר לך את זה?!" קפצתי ממקומי.
"אופיר. מה, זה… לא נכון?" שאל עם תקווה בעיניו. אולי אני מדמיינת.
"מה פתאום!" קראתי בהנפת יד, מציצה לעבר ההשתקפות שלי בלוח לראות שאני נראית נורמלי.
"מזל…" שמעתי אותו לוחש.
אני מדמיינת!
"טוב… ביי" חייכתי אליו חיוך מתוק והלכתי.
מה אופיר חשבה לעצמה? איך היא יכלה לספר לו?
תגובות (1)
חמוד…תמשיכיי