שתיים זה תמיד ביחד – פרק 36:

" דני ? " נשארתי עומד מולה.
היא שמעה אותי והרימה את ראשה, ניגבה את הדמעות ובאה לקום מהספסל.
" את לא הולכת לשום מקום.. " אמרתי ואחזתי בה.
– " די מתן אין לי כוח, עזוב אותי " היא אמרה והסתכלה לי בעיניים.
היו לה שקיות מתחת לעיניים, היא בכתה הרבה.
" נראה לך, לא עוזב אותך לשנייה אפילו…את לא חושבת שהתגעגעתי לאחותי? " אמרתי וחייכתי חיוך קל.
היא נאנחה וסימנה לי לחזור לשבת בספסל.
היא ישבה על הספסל עם רגליים מכופפות.
" אז מה קורה אחותי היקרה ? " ליטפתי את גבה וישבתי לידה.
– " אם רק הייתי יודעת… " היא אמרה.
– " אני לא יכולה יותר, זה גדול עליי.. איך בשבועיים הספקתי לריב עם אמא? איתך? מה קורה לי , אני כבר לא מכירה את עצמי… בחיים לא הייתי בורחת ככה מהבית, היה לי ריב ענקי עם רז ודיברתי אליו מגעיל, זה פשוט לא אני…. והכי קשה זה שאני לבד בזה…אני מתפזרת " הבכי קטע אותה.
חיבקתי אותה חזק.
" את בחיים לא תהיי לבד, אני תמיד איתך.. בשביל מה יש אחים אם לא בשביל זה? " אמרתי.
היא נרגעה קצת.
" את האמת, בהתחלה.. לא הבנתי אותך.. למה את לא יכולה להשלים עם העובדה שיש לנו אבא…השתגעתי מזה.
מרוב הגעגועים לאבא, סלחתי לאמא בשנייה.
תביני , העיקר הוא שאבא איתנו, עכשיו אנחנו יכולים לפצות על כל השנים שהוא היה חסר לנו… את קולטת? סוף סוף אפשר להגיד את המילה ' אבא ' ובאמת תתכווני אליו, הוא פה… " אמרתי. לא מאמין אפילו בעצמי.
" אז אם כמה שזה נשמע מוזר… " אמרתי והיא צחקה.
" את מוכנה לחזור הביתה סוף סוף? " שאלתי.
" בן התגעגע אלייך…" הוספתי.
היא הסתכלה עליי וחיבקה אותי.
– " אתה מיוחד אתה יודע את זה? " היא אמרה.
" אני מת עלייך משוגעת " דחפתי אותה בקטנה. היא צחקה. צחקתי גם.
" טוב חלאס עם המחמאות, בואי הביתה " אמרתי והושטתי לה יד.
– " אה..לפני זה אני צריכה לעשות משהו " היא אמרה.
" את בטוחה שאת לא הולכת להיעלם לי לעוד שבועיים? " שאלתי.
– " בטוחה ומבטיחה " היא אמרה.
" טוב אני מחכה לך בבית… תחזרי מהר אה? " נתתי לה נשיקה בלחי.
– " סגור " היא אמרה וחייכה.