שתיים זה תמיד ביחד – פרק 34:

נקודת מבט מתן :
עברו לי הרבה מחשבות בראש , למה היא לא יכולה להבין שעכשיו כשאבא פה אנחנו משפחה מושלמת , בן כבר התחיל להתרגל לזה שיש לו אבא , אני סלחתי לאמא וכבר התחלתי להתרגל שאני לא הגבר היחיד במשפחה… אפילו שהוא לא גר איתנו בבית , הוא שכר דירה קרובה ובא לבקר אותנו כמה פעמים ביום.
זה עדיף על מה שקרה פה לפני.
" הייתי צריך להביא אותה בכוח " אמרתי לליהי. אנחנו בחדר שלי.
– " לא היית צריך שום דבר… " היא אמרה ולקחה את האייפון מהיד שלי.
– " זה שהיא לא עונה לשיחות , אומר שהיא צריכה עוד זמן… " היא אמרה וישבה עליי.
" כמה זמן !? עברו כבר פאקינג שבועיים " אמרתי, עצבני.
– " אז כנראה ששבועיים לא מספיקים לה… אנחנו שונים, לך לקח אפילו לא שנייה לסלוח לאמא שלך אבל היא לא כמוך… " היא התחילה להגיד.
" בסוף אני ימצא את עצמי מחכה לה שנה והיא לא תחזור " הרמתי את הקול.
כוסעמק אני מתגעגע אליה.
– " שששש… " היא הרגיעה אותי.
– " בוא נצא לסיבוב קטן … באלך ? " היא הסתכלה עליי.
הנהנתי ונישקתי אותה.

נקודת מבט רז :
עבר כבר שבוע מאז שראיתי את דני בפעם האחרונה.
הלב עדיין לא מבין למה החלטתי להניח לה ללכת.
נשכבתי על המיטה.
' כנראה שבריחה אליך באמת לא היתה הצעד הנכון ' המשפט הזה התהדד בראשי.
כוסעמקקקק ערס!
אני לא מפסיק לחשוב עליה.
קמתי והתחלתי ללכת ברחוב. לא יודע אפילו לאן אני הולך.
חשבתי על להתקשר אליה אבל היה לי ברור שלטלפון היא לא תענה בחיים.
הלכתי למקום שלי , המקום בו אני מרגיש שכל הזמן נעצר , המקום שבו אני מנקה תמחשבות ….בשקט…
נכנסתי דרך היער, התכופפתי ואז הגעתי לגבעה, ראיתי שמישהו יושב שם… יותר נכון מישהי, אני מכיר אותה
התקדמתי …..