שרשרת ברזל

(חובה לשמוע עם השיר, זה השיר החדש של מיילי סיירוס, פורסם מלפני שש שעות.)

"קח אהבה קטנה ממני ואחר כך תחזיר לי," אני אמרתי לו באותו היום.
הוא לא אמר לי כלום ורק הנהן חזרה.
"אני חייבת ללכת. "הסברתי לו. "אהבה זה רק ביטוי כזה, אוקיי?"
הפעם הוא עונה. "אוקיי."
"ללכת זה לא כמו אהבה, זה לא ביטוי, זה מעשה." מלמלתי. "זה קשה אבל זה שלב בחיים."
הוא שותק.
"תנסה פעם," ניסיתי לגמור את השיחה. "זה די קשה אבל מרחיב אופקים."
"ללכת, לא לאהוב, לשכוח?" הוא שואל ומרים את הסנטר שלי.
"כן…" אני אומרת לאט ועיניי דומעות.
הנני חזקה, אני מישהי אחרת.
אני מחזיקה לו את היד, פתאום הרצון ללכת מתפוגג.
"תשארי איתי, בין החיים למוות. תשארי.. ואל תלכי.
את כל עולמי וכל מה שאת רואה הוא כלום בלעדייך."
אני רוצה להביט סביבי, לבדוק על מה הוא מדבר, אבל אני כבר יודעת.
לא אהבה, את לא תתערבי בחיי, לכי, לכי כבר!
אני מביטה בו, הוא מביט בי.
"לא אהבה." אמרתי לו.
"לא אהבה." הוא אומר חזרה .
אבל תאמיני לי שאת לא תנצחי את האהבה, הוא רוצה להגיד לי. אני יודעת.
היא חזקה יותר מכולם חוץ ממוות.
אני מפסיקה להתבונן בו ומרכינה את ראשי.
תישארי, תיהיה חזקה… בריחה היא לא פיתרון. את חייבת להיכנע לדבר שאותו את רוצה ושיגרום לך להיות מאושרת. אני חושבת לעצמי.
השמש שוקעת ועוד דקה אחת, דקה אחת קטנטנה אני צריכה ללכת.
אז רק לדקה הקטנטנה הזאת אני רוצה לאהוב, לא לברוח.
אני מרמה את ידי ומחזיקה את פניו.
"חופש ואהבה הם דברים שונים." אני כבר לא מדברת, רק לוחשת.
אהבה היא כובלת, כמו שרשרת ברזל חזקה שמצמידה אותך לאהוב ליבך ולא נותנת לך לזוז.
אני בורחת, אני לא יכולה להיות כבולה.
אבל כנגד רצוני, שרשרת ברזל מתחילה לכרוך אותי סביבו ושרשרת ליבו כורכת אותו אלי.
שנינו מתבוננים אחד בשני.
רואים, שומעים, אך לא קולטים שום דבר אחר חןץ מאחד את השני.
"אני לא יהיה חופשייה?" אני שואלת ובוכה.
"זה תלוי איך את מגדירה אהבה." הוא אומר ושפתיינו מתנגשות.
אני לא כלואה יותר.