שעתיים- פרק 9

נשיקה גדולה ומערפלת סחפה אותי אל מיטתי. המצעים היו לבנים לבנים, טהורים ורגועים, נעימים כמו בבית מלון. קיבלתי את סט המצעים הזה במתנה מההורים לפני כמה שנים, כשעברתי לדירה שאני נמצאת בה כרגע. הרבה זמן לא הייתי כל כך מוכנה, הרבה זמן כבר חיכיתי לרגע שבו אני ארגיש כמה אני מוכנה. זה רק איתו, רק איתו ההרגשה הזו שאתה שלם עם הגוף שלך, ושאתה רוצה בזה יותר מהכל מגיעה. עם אף בנאדם אחר זה לא הגיע, עם אף בנאדם אחר זה לא הרגיש לי נכון כל כך.
מעשיו היו בטוחים, האופן בו הוא ליפף את לשונו בתוך פי, האהבה המטורפת שהוא העביר לי. שכחנו מכל המחשבות, שכחנו מכל היומיום. זה היה הרגע שלנו. הוא נשכב מעליי, מביט בי בעיניו המדהימות ומקרב את שפתיו החושניות לשלי, ואני לא רוצה לעצור את הרגע הזה. אני רוצה לשמור את הרגע הזה, להשאיר אותו לנצח חקוק בזיכרוני. הוא הרים את חולצתי מגופי, והסתכל עליי בחיוך ענק. הכל היה בשתיקות ובמעשים בטוחים. העברתי את ידי לסוגר חזייתי כשהוא באותם רגעים הוריד את חולצתו. שכחתי כמה התגעגעתי אליו.
הכל היה בטוח ורגוע, לא מאולץ. זה היה מהפעמים שאתה פשוט מרגיש שזה הכי טבעי בעולם, כאילו שנינו חזרנו מיום עבודה ארוך, ואנחנו כבר יחד תקופה, ונהנים להיות אחד עם השני, ועדיין מלאים בהתרגשות. זה לא הרגיש כמו סטוץ ללילה, זה לא הרגיש כמו רומן קטן.. זה הרגיש כאילו הוא כבר שלי.
קולו השרמנטי עצר את מחשבותיי בשלב מסוים. כבר היינו אחרי, ראשי היה מונח על חזהו החשוף והוא ליטף את כתפי החשופה. קצת היה לי קר, אז לקחתי את שמיכת הפוך והעליתי אותה קרוב יותר לצווארי כדי להתחמם. הוא הבחין במעשיי וחיבק אותי חזק יותר אל גופו והמשיך ללטף אותי. יכולתי להישאר ככה יממות שלמות, בטוחה בתוך החיבוק שלו, רגועה ושלווה.
"אני בחיים שלי לא אהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותך," הוא אמר לי. חייכתי לעצמי חיוך קטן והרגשתי שיש לו עוד המון מה לומר. הוא המשיך ואמר כמה הוא מצטער על התקופה שבה הוא נעלם לי כשהקשר שלנו פשוט היה מדהים, וכמה הוא חיכה לרגעים לחזור ולשוב אליי, ולראות אם אני ארצה אותו. כמה הוא חיכה והתאפק, וכמה הוא רצה לטרוף אותי בנשיקות. הרגשתי שהוא מוציא את כל התסכול שלו על מה שהיה בשנים האחרונות, על הכאב שהוא יודע שהוא גרם לי, על הגעגוע שחזר ותקף אותו בכל יום בשליחות שלו, על זה שהוא ידע שמתישהו הוא יחזור ואני אהיה שלו. הוא לא יכול היה להפסיק לדבר ולכעוס על עצמו איך הוא נתן לקשר הכי מדהים בחיים שלו להתמוטט, וכמה הוא רוצה שזה יעבוד, וכמה הוא יודע שאיתי זה נכון מה שעם אף בחורה אחרת הוא לא הרגיש. הרגשתי אותו רועד ומיד הרמתי את ראשי אליו, עזבתי את חיבוקו והתיישרתי על גב המיטה. הפוך עדיין כיסה אותי, גם אני רעדתי ממילותיו. הסתכלתי על עיניו שנצצו בחושך והנחתי את ידי על ידו. משם העליתי אותה וליטפתי את לחיו, את הזיפים הקטנים המדהימים שלו ונישקתי לשפתיו נשיקה ארוכה.
"שנינו עשינו טעויות, היינו יותר צעירים, וכל אחד חשב יותר על הקריירה. עכשיו זה כבר אחרת. אני מבינה שלמרות קריירה מצליחה, אם אין לי בנאדם לחזור אליו בסופו של הערב זה להרגיש לבד. עכשיו אני כבר אשקול פעמיים אם לתת לקשר ללכת."
"בכל התקופה הזו שהסתובבתי בחו"ל חיפשתי מישהי שתזכיר לי אותך," הוא אמר לי רגוע. זה הפעם הראשונה שאנחנו מדברים על החיים של הזוגיות שהייתה לו בשנים האחרונות, "ואף אחת לא הצליחה למלא את החסר. הן היו מקסימות אבל הן לא עשו לי כלום, שום ניצוץ, שום עניין. אחת לכמה ימים המחשבות עלייך היו חוזרות לי לראש, וככה המשכתי ארבע שנים."
"ובשום נקודה לא חשבת לחזור לארץ?" שאלתי אותו רגועה.
"העדפתי לכלכל את עצמי, העבודה הזו הכניסה לי הון. ברגע הראשון שיכולתי לחזור חזרתי. הגעגועים לארץ היו חזקים יותר מידי. כבר אמרתי לך, פה זה בית, פה זה משפחה, ופה אני גם מקווה להקים משפחה. שם היו המון רגעים שלא הרגשתי בהם שייך."
הוא נשאר לישון אצלי באותו לילה, מכורבלים שנינו אחד בחיבוקו של השני. ידיו העוטפות והחזקות השאירו אותי ערה לכמה זמן גם אחרי ששמעתי שנשימותיו מאטות והוא מתחיל להירדם. חשבתי על כמה טוב לי, ועל כמה אני חייבת לגרש את שאר המחשבות מהראש. כי הרי נכון שאני יכולה להתבאס ולהתעצבן שיכול להיות שהבנאדם יעזוב עוד רגע, כי החברה עדיין לא אמרה מה היא בדיוק רוצה. תכלס, אני חושבת שהוא גם יכול לפרוש ולעשות משהו קליל יותר, כי כסף הוא כבר הרוויח, אבל העבודה הזו מחייה אותו, כך שהאופצייה הזו ירדה. באופן כללי אני פשוט צריכה הרבה פחות לשפוט את עצמי, על המעשים בעיקרם. נהניתי עכשיו והרגשתי טוב כמו שהמון המון זמן לא הרגשתי טוב. הבנאדם הזה גורם לי להרגיש מיוחדת, גורם לי להרגיש ששווה לחכות בשבילי יותר מארבע שנים כדי לחזור אליי, שיש בי משהו שאין באחרות, שיש משהו שבאמת יכול להתפתח מפה. הוא גורם לי להרגיש שאני לא צריכה לפחד מכלום, לא מזה שהוא ייעלם, ולא מזה שהוא יפסיק לאהוב אותי, כי זה כנראה פשוט לא ייגמר. הקשר המטורף ששנינו יצרנו אי אז בזמן היה כל כך חזק, וכל כך אינטנסיבי, ככה שפשוט אי אפשר לתת לקשר לברוח. היה משהו קוסמי בקשר שיצרנו אז, באמירות שהרגשנו כל כך בטוחים להגיד. כי להגיד אני אוהב אותך תוך שלושה ימים ולהתכוון לזה מכל הלב זה לא דבר שקורה לכולם, זה לא דבר שכולם מרגישים בנוח להגיד. כי להרגיש כל כך בטבעיות לבוא ולהתארח בארוחות משפחתיות זה גם דבר שקרה לנו כל כך מהר. שנינו נהיינו במהירות חלק מהמשפחה של השני.
זו הייתה הנשיקה הראשונה שלנו אחרי ארבע השנים, והסקס הראשון שלנו אחרי ארבע שנים, והכל באותו ערב, והכל היה מדהים. השיחה שבאה אחר כך סגרה לי את הפינה כמה הוא נכון לי, וכמה אני אוהבת אותו, וכמה אני מוכנה לעשות המון כדי שהקשר הזה יישאר לי. כשאני רואה אותו רועד למולי, רועד מהמילים שלו, ובאמת כועס על עצמו על כל מה שהיה, אני יודעת שהוא יחשוב פעמיים שלוש ושמונה לפני שהוא יילך עוד פעם. משהו שהשנים האלה נתנו לי זה לסמוך עליו הרבה יותר עכשיו.