שעתיים- פרק 10

בתוך המציאות העמוסה, מצאתי זמן למנוחה קצרה. קבעתי שתי פגישות לאותו יום. התיק של הילד עדיין היה פתוח, היו עוד כמה עניינים שטיפלתי בהם בשאר הימים בשבוע אבל יחסית זה היה שבוע רגוע. אפשר לברך על זה, מגיעה למדינה שלנו קצת מנוחה. מעבר לפגישות שדאגתי לקיים ביחד עם תום, כשמערכת היחסים בינינו רק נהייתה טובה יותר ויותר, כי התרגלתי לעניין שהוא בארץ כך שאפשר לתפוס אותו לזמן שיחה של שעון ישראל, והתרגלתי ללחזור הביתה ולצאת אליו או איתו אחרי שעתיים, הצלחתי לקבוע פגישה גם עם טל החברה הטובה מהתיכון וגם עם אראל. הוא מתקדם יפה על הספר יחד עם אמא שלי. אני שומעת ממאחורי הקלעים שהיא מרגישה שיושב לידה בחור רציני, שמעניין לה לעבוד איתו, שמעניין לה להיחשף לדמות שלו דרך הסיפור שהוא העביר. היא הסבירה לי באחת מהשיחות הטלפוניות שהיו לנו השבוע שאחד מהדברים שהיא הכי אוהבת בלעבוד עם כותבים צעירים זה להיחשף למה שהם עוברים יחד עם הספר. זה לא רק שהוא איגד מכתבים של הסבים שלו, אלא הוא בחר מה להכניס, הוא בחר איזה מכתבים יציגו את הדמות החזקה ביותר שלהם וגם בחר להשקיע בזה. זה מישהו שבאמת אכפת לו.
"ספר לי קצת עליהם, יותר מהמכתבים שאני בטוח אקרא. מה הם היו בשבילך?" שאלתי אותו כשנפגשנו לקפה אחרי העבודה. הוא חייך ואמר לי שהם היו בשבילו כמו הורים שניים, ושאת רוב הימים הוא העביר אצלם בבית כשההורים עבדו כל כך קשה ועד שעות מאוחרות ולא רצו שהוא יהיה לבד. הוא בן יחיד. הוא אמר לי שהם ידעו הכל, שלא היו שאלות בשיעורי הבית שהם לא ידעו לענות עליהם או לא השקיעו את מירב המאמצים כדי לעזור לו להגיע לתשובה. הוא אמר לי שהוא חושב שאת רוב הידע הכללי שיש לו הוא רכש מהם, את האנגלית הטובה, את המסירות לעבודה. הוא אמר שהם היו צנועים נורא, אהבו את הבית ואחד את השני, והשקיעו המון בלתחזק את הקשר, דברים שהרבה זוגות צעירים צריכים ללמוד מהם.
"ואת? את מחוברת לדור שמעלייך? לזקנים של ימינו?" הוא חייך. צחקתי וסיפרתי לו קצת על הסבא והסבתא שנשארו בחיים. לעומתו, אצלי נשארו שניים בין החיים, מה שנורא מדהים אותי. אצלו הם נפטרו ממחלות. האחרון לפני שנתיים.
"את מחוברת למשפחה שלך?" הוא שאל אותי.
"מאוד, בעיקר לאח שלי. אני לא חושבת שאתה מכיר אותו. אמנם שמעת על אמא שלי, וזה הפתיע אותי כי מעט מאוד אנשים פנו אליי לאחרונה ושאלו אותי אם אני הבת שלה, אבל עליו כנראה לא שמעת. יש לנו קשר מדהים שנוצר כשהיינו יותר קטנים, ומאז אנחנו שומרים על זה. אני חושבת שהוא חלק בלתי נפרד בחיים שלו ואני בשלו. משמשת כדודה אוהבת לאחיינים שלי, אוהבת עד כלות נשמתי את אשתו, ודואגת להיפגש איתו לפגישות של שנינו לפחות פעמיים בחודש."
"פעמיים בחודש?" הוא שאל מופתע, "וואו זה מדהים. אני לא חושב שיש הרבה אנשים שמחזיקים בקשר כזה ככה בימינו."
"זה משהו שאם רק רוצים הוא אפשרי, מאוד תלוי באינטנסיביות של הקשר. אצלנו זו אפילו לא הייתה שאלה."
אחר כך הוא שאל אותי קצת על הלימודים, האם חשבתי שזה הכיוון שאני אלך אליו בחיים ומה למדתי אחרי הצבא. זו הייתה שיחה שלא ניהלתי עם בנאדם כבר המון זמן. זה נראה כל כך נשכח וכל כך מאחוריי. אני לא מצליחה לחשוב בבהירות על תקופת התיכון, הרבה ממנה נשכח לי. יש לי המון ידע בנושאים שלמדתי ובעיקר בנושאים שאהבתי ללמוד, ביניהם פסיכולוגיה, אבל את הדינמיקות החברתיות כבר כמעט שכחתי. אני מצטערת על זה. בכיתה י"ב לא העסיקו אותי יום שמיניות, טקס סיום ואפטר פרטי, עניין אותי לחשוב על החיים של אחרי. זה אולי קצת פגע לי בילדות, לחשוב כל הזמן על עולם המבוגרים. ספר שנורא אהבתי, ואני עדיין אוהבת, אומר שקשה להבין את עולם המבוגרים, ושהמבוגרים לא יודעים כלום. זה שעשע אותי כי חשבתי שעולם המבוגרים פשוט פי כמה קל מעולם הילדים שאני חיה, מלא הדרמות חסרות הפואנטה. היום אני חושבת שלא ניצלתי את הגיל הזה עד תום, שלא עשיתי בו משהו כל כך משמעותי שאני אזכור בכל מצב ובכל סיטואציה.
אחר כך עברנו להסתובב קצת בפארק שהיה קרוב. אני לבושה בחליפה נחמדה עם עקבים לא כל כך גבוהים, והוא עם חולצה מכופתרת מסודרת נראה נינוח. הרגשתי כמו ילדה קטנה שהולכת אל הפארק, כמו בדייט, אבל שנינו רצינו לחלץ קצת עצמות. הסתובבנו והסתובבנו על השבילים, הזמן עבר תוך כדי השיחות. אני חושבת שזה הרגיש כאילו אני מכירה ידיד חדש, דבר שהיה זר לי. לא נשארו לי הרבה ידידים מהתיכון והצבא, לא יצא לי לדבר עם הרבה בנים בכזו אינטנסיביות ובכזו יחידות. מהרגע שתום חזר לי לחיים הוא מילא את כל הריק שהשנים האלה עשו לי.
'תגיעי אליי בסביבות שמונה?' תום שלח לי סמס. חייכתי כשראיתי את זה, היו לי גם כמה שעות להתארגן אז לא פחדתי מהזמן. ביקשתי סליחה מאראל שאני אהיה עם הטלפון ושלחתי לו שאני אגיע ושאלתי אם אני צריכה להביא משהו. הוא אמר שאין צורך, שהוא דאג להכל.
"החבר?" הוא צחק. בנות זה עם שכל כך קל לקרוא. הנהנתי אליו בחיוך והמשכנו ללכת על השבילים.
"ממש תודה, היה לי אחר צהריים מדהימים, הרבה זמן לא היה לי נוח ככה לדבר עם בנאדם שאני לא מכירה כל כך טוב. אפשר להתחבר אלייך בקלות." אמרתי בחיוך ליד הרכב שלי. הוא צחק ונתן לי חיבוק קצר ואמר שהוא ממש נהנה ושהוא ישמח לעשות את זה שוב בקרוב. הנהנתי אליו בחיוך.
"ובהצלחה עם הספר, אני ממשיכה לקבל טלפונים שמחים מאמא שלי. זה נשמע שהעבודה ביניכם באמת טובה."
"יש לי המון מה ללמוד ממנה ואני נהנה מכל החוויה. תודה שאפשרת לזה לקרות." הוא אמר מחויך, גירד בראשו ופתח את דלת הנהג. צחקתי ואמרתי לו להתראות וגם אני נכנסתי לרכב. הוא נסע לפניי, אני שתי שניות אחריו.
הוא חשב על הכל. תום הכין גם ארוחת ערב מפנקת, גם אמבטיה מלאה בשמנים ועלי כותרת, וגם היה הפרטנר המושלם לנהל את השיחות המיוחדות שבאו לאורך כל הערב. בסופו של דבר היו כמה מילות מפתח שהבנתי למה הוא השקיע כל כך. זה לא אני אוהב אותך, את זה הוא אמר כבר לפני, לזה הוא לא צריך הכנה כל כך גדולה כמו שעולם הנעורים צריך. כשהתיישבנו במיטה הוא שיחק עם ידי, חייך אליי ואמר לי שהוא דיבר עם הבוס. הוא נשאר בארץ, הוא לא מתכוון לעזוב.