שני ציפורים

שני ציפורים:
מרגישה יד חמה מלטפת את ראשי. הלב דופק מהר, למה הלב שלי דפוק מהר . "מה אתה עושה "שואלת "לשעיר שלך יש ריח טוב "הוא מגיב, אני מרגישה שלבי הולך לצאת החוצה מה קורה לי?? מזיזה את ידיו, "אני לא אוהבת שנוגעים לי בשעיר" אומרת.
הרגעים חולפים ואני מתחילה להיות יותר עייפה, מנסה להשאיר את עצמי ערה אך כל כך שהזמן חולף אני נהית יותר עייפה, בסופו של דבר אני נרדמת. "רוני "חוזר קול נעים מספר פעמים "היא נרדמה" הקול החמים ממשיך לדבר לעצמו, לפתע מרגישה משהו מוזר, משהו חמים בשפתי.
השעה מתקרבת ואני פותחת את עיניי , מסתובבת ורואה את טום, מתרוממת ונכנסת למחשבות. נוגעת בשפתיי, הרגשתי משהו חמים, מעניין מה זה היה. המורה נכנסת לכיתה טום ואני נעמדים במהרה "אתם רשאים ללכת הביתה שהתנהגות כזאת לא תקרא שוב, מובן?" המורה שואלת שנינו אומרים יחדיו "כן", ומתארגנים הביתה.
בדרך לביתי אני שמה לב למשהו מוזר, למה טום הולך מאותה דרך, יכול להיות שהוא גר ברחוב שלי, אז איך לא ראיתי אותו עד עכשיו? אני מסתובבת לעבר "טום למה אתה הולך מאותה דרך שלי?" במקום להראות נבוך נראה שהולך לצחוק "אני גר איתך באותו בניין," אני מסתכלת עליו בצמצום עיניים "ממתי", הוא מסתכל עלי בפרצוף מבואס "עשר שנים בערך "הוא מגיב וממשיך ללכת.
אני מגיעה הביתה, מסתבר שטום גר בדירה ממול, איך לא שמתי לב אליו עד עכשיו חושבת לעצמי. אמי נכנסת לחדרי מודאגת, "סליחה אימא" אומרת לה, אמי נושפת נשימה גדולה ומחבקת אותי "אל תדאגי אותי יותר, אוקיי?" היא שואלת "אוקיי" עונה לה.
השעות חלופת להן ומגיעה איתן השמש. מתעוררת מוקדם עקב חלום בלהות ואניני מצליחה להירדם אחריו. בחולם אני רואה את עצמי בחטיבה אחרי שכל החברות אמרו לי שהן עוזבות אותי. אני מתחילה להתארגן למרות שיש עוד כמה שעות לבית ספר. שמה בגדי ספורט ויורדת למטה. מסתכלת סביבי ובקושי יש אנשים, מתחילה לרוץ אך עצרות עקב קול שקורא לי, אני מסתובבת ורואה את טום, אך אני ממשיכה לרוץ אף מהר יותר. למה אני חייבת על הבוקר לראות אותו אומרת לעצמי, אחרי כמה רגעים אני חושבת שאבדתי אותו לפי כך עוצרת בצד כדי לקחת אויר, "את רצה מהר" שומעת קול מאחורי "הייתה בריצות בעבר או משהו," מסתובבת לראות מי זה אך כבר יודעת מהקול טום.
"הייתי בטוחה שאיבדתי אותך" אומרת לו הוא מחייך אלי במבט תמים "השתמשתי בקיצור דרך" אומר זאת וממשיך לחייך לעברי.
מסתכלת עליו, אני אף לא אצליח להבין שוב האנשים. מפנה אליו מבט וממשיכה ללכת. מסתכלת מאחורי כדי לבדוק עם טום עוקב אחרי אך איני רואה אותו, אולי הוא הלך הביתה או משהו כזה. ממשיכה ללכת בלי לשיים לב לאן פונות פני ומתנגשת במשהו. איך לא שמתי לב? מוזר העמוד הזה די רך. מסתכלת לראות במה התנגשתי ורואה את טום, הוא מחייך אלי חיוך גדול במיוחד. הוא באמת מפחיד, למה כולם אוהבים אותו כל כך." אתה באמצע הדרך אומרת לו זוז!!" למה הוא כל כך מעצבן ולא נותן לי להיות לבדי.
"את רוצה שאני אזוז?" טום משיב, אך קולו נשמע שונה מהפעמים הקודמות. "כן" עונה לו ומתרחקת תוך כדי, הוא מסתכל עלי כפי שקוף מסתכל על בננה." עם את רוצה שאני אזוז אז תני לי נשיקה "הוא אומר, מה יש לו הוא מתנהג יותר מוזר מאשר בדרך כלל אולי הוא באמת מתנהג כך, איני מכירה אותו ליותר מידי זמן. "טוב "אני עונה מסתובבת לדרך הביתה " אני מניחה שאצטרך לוותר על הריצה להיום, "אומרת. לפני שאני מליחה להתרחק טום תופס בידי חזק ומסובב אותי עליו," טום מה אותה עושה" שואלת אותו. הוא מקרב אותי יותר קרוב אליו טום קולי רועד טיפה. מזה הרבה זמן קולי הצליח להישבר, והכול עודות לך, טום.
נותנת דחיפה קטנה לטום ותוך כדי משתחררת מהאחיזה של טום, ואני רצה
אני.. אני פוחדת שואלת את עצמי. תוך כמה דקות מגיעה לביתי, עולה מהר וסוגרת את עצמי בחדר. השעות חולפות עד אשר אני צריכה לקום שוב, אך איני מסוגלת לקום, קול גופי רועד ואיני מסוגלת לזוז. כעבור כמה רגעים אמי נכנסת לחדרי "אני יכולה להישאר היום בבית, אני לא מרגישה במיטבי היום" שואלת את אמי, אני אף פעם לא הייתי חולה ממש אמי נהגה להגיד שאלוהים שומר עלי ושאני ילדה חזקה. אמי חושבת על כך בקפידה "בטח" היא אומרת "שמרי על עצמך טוב?" .
"טוב" עונה לה.
השעות חולפות ואני שומעת דפיקות בדלת, בקושי מצליחה לעמוד על רגלי אני נאלצת לגרור את עצמי לעבר הדלת. זו בטח אמי אבל מה היא עושה בבית בשעה כל כך מוקדמת היא אמורה לחזור יותר מאוחר יותר מאוחר לא?
פותחת את הדלת ורואה את….