“שני עולמות נפגשים זו אהבה שבפנים” – סיפורי ערסים – פרק ארבע עשרה

פרק 14

"אני לא בטוחה שהוא כזה נורא…" מלמלתי והעברתי את ידי בשיערי הרטוב.
עדיין היינו במועדון, רק שעכשיו אני הייתי עם ליז, ואדיר היה מוקף בפרחות הרגילות שלו.
"אני בטוחה שהוא לא כזה נורא. הוא אח שלי, אני מכירה אותו יותר טוב מכולם, הוא בכלל לא נורא." אמרה בבטחון ליז, ואני חייכתי חיוך קטן,
"מה את כל כך בטוחה? מי אמר שאת בן אדם טוב?" אמרתי בהתגרות, וליז צחקה,
"אני בן אדם מדקצץ." אמרה בחיוך, ואני הרמתי גבה,
"מדקצץ?" שאלתי, לא מבינה.
"מדקצץ זה מדהים ומעקצץ. רק מחובר." אמרה ליז, נראת מרוצה מעצמה.
"אהבתי!" צחקתי, וליז צחקה יחד איתי.
"היי, יש לך התרעה מהפייסבוק." היא אמרה, מביטה במסך האייפון שלי.
"אני רטובה, אני לא יכולה עדיין להתעסק איתו, את יכולה להקריא לי?" שאלתי. הטלפון היה בידה של ליז, והיא הנהנה וחייכה,
"אין בעיה." היא החליקה את אצבעה על המסך,
"שגיא פרץ במערכת יחסים עם אביטל אבירם." היא הקריאה, ואני הרגשתי לפתע גוש בגרון.
שגיא? שגיא שלי? עם… אביטל?
אביטל תמיד הייתה מעוניינת בשגיא, היא גם הייתה מראה את זה, אבל… בחיים לא הייתי מנחשת ששגיא בעניין שלה.
אביטל הייתה נערה מהשכבה שלי, פרחה רצינית. שיער שחור, חלק, עם קצוות מחומצנים, וכנראה שגם המוח שלה מחומצן, כי היא תמיד הייתה כל כך סתומה, שזה כאב.
"שון? הכל בסדר?" ליז הניחה את ידה על כתפי וניערה אותי. הנהנתי במהירות, וסילקתי את הדמעות שעמדו בעיניי.
לבכות בגלל שגיא, לא בא בחשבון.
"שעה אני קוראת לך, ואת לא עונה. את בטוחה שהכל בסדר? את נראת קצת חיוורת." היא אמרה והניחה את ידה על מצחי. הטיתי את ראשי אחורנית ונאנחתי,
"הכל בסדר, אל תדאגי." חייכתי חיוך מאולץ, אך ליז הייתה נראת מודאגת,
"אני חושבת שאת חמה מעט. אלוהים, זה מה שחסר לי, שתתקררי לי ותחטפי שפעת. את ואדיר כמו שני מפגרים הייתם חייבים להעמד בגשם ולדבר?" ליז הנידה בראשה, ואני חייכתי. ליז תמיד הזכירה לי אמא. לא את אמא שלי, אבל אמא שיש בסרטי קומדיה נחמדים.
אמא חמה, ואוהבת, ודואגת. כל אמא שהיא לא שלי.
"אני אהיה בסדר, זה בטח רק צינון." אמרתי ברוגע, וליז צחקה,
"כמה מתאים לך. להרגע. אז לא, אנחנו חוזרות עכשיו הביתה. זאת אומרת- את באה לישון אצלי היום!" היא אמרה בהתרגשות, ואני גלגלתי את עיניי,
"מה? תכיני לי תה וכל החרא הזה?" שאלתי, וליז צחקקה,
"ועוגיות!"

~~~
נ.מ אדיר –
"הולכים." ליז נעמדה מולי, ולצידה שון, מתעטשת. לחייה אדמדמות, וגופה רועד במעט.
"מה יש לה?" שאלתי את ליז, והיא גיחכה,
"חום." אמרה בקצרה, ואני העברתי את מבטי בחזרה אל שון, שהתעסקה עם הטלפון שלה.
הייתי חייב להודות, מה שקרה לי עם שון לא בדיוק היה אופייני לי.
"נו, אז שרז יקח אותה." אמרתי בפשטות, למרות שלא רציתי שרז ייקח אותה. זה דיי לא הגיוני, שאני חושב על זה. למה אכפת לי בכלל משון? ולמה אני עדיין עסוק במה שקרה מקודם?
"היא ישנה אצלי." אמרה ליז בשעמום, ואני הרמתי גבה,
"כדי שהיא תדביק אותי?" אמרתי בהתגרות, ושון צחקה והנידה בראשה,
"כי רק אותך אני רוצה להדביק." אמרה בציניות.
סעמק, אני שונא שצינים איתי.
10
~~~
נ.מ שון –
"לא משנה, אני כבר אלך הביתה. זה בסדר, ליז." חייכתי חיוך קטן. לא רציתי ללכת הביתה. ידעתי שאם אני אלך הביתה, אני רק ארגיש חרא יותר. אמא תשב לי על הראש ותשאל איך, למה, ומתי, למרות שזה בכלל לא יעניין אותה. היא רק רוצה להיות אמא טובה, היא אפילו לא משתדלת, או מנסה.
"לא, את באה אלי. תודיעי לרז." אמרה בעקשנות ליז, והביטה באדיר במבט כועס.
הנהנתי והלכתי לכיוון רז, שישב עם חברים שלו ועישן סיגרייה,
"רז, אני הולכת לישון אצל ליז." הודעתי, ורז הביט בי בחוסר הבנה,
"איך תלכו בדיוק? הגענו ביחד. אין עוד רכב." הוא שאל, ואני הבנתי שלמרבה הפלא, הוא צודק. ובגדול. איך נחזור אם יש רק רכב אחד?
"אז תבוא גם לישון אצלנו!" ליז צצה פתאום ונעמדה לצידי. חייכתי חיוך קטן.
תמיד ידעתי שליז בעניין של רז.
"אוקיי." הסכים מיד רז, ואני חייכתי חיוך רחב. אז זה לא רק מהצד של ליז.

~~~
"שלום בית!" ליז קראה בצעדה הראשון בביתה.
"הוא גם תכף יענה לך." אמר אדיר בציניות, ואני ישר חשבתי על הרגע בו הוא אמר שהוא שונא ציניות. כנראה הוא פשוט שונא שצינים איתו, ועם אחרים אין לו בעיה להיות ציני.
"מצחיק." אמרה ליז במרירות, ואז הביטה בי,
"בואי, תלכי להתקלח במים חמים-חמים-חמים, ואז נכין לנו שוקו חם ועוגיות." אמרה ליז, וגררה אותי אחריה במעלה המדרגות.
היא נתנה לי פיג'מה שלה, שאמורה להיות במידה שלי, נתנה לי מגבת, והראתה לי איפה האמבטיה.
"תודה, ליז." חיבקתי אותה, והיא חייכה וחיבקה אותי בחזרה,
"אין על מה, שון." אמרה ויצאה מהחדר.
פתחתי את המים, וכיוונתי למים החמים ביותר. תמיד הייתי ילדה של מים רותחים, ממש עד כוויות בכל הגוף.
בזמן שהאמבטיה התמלאה לה לאיטה, פשטתי את בגדיי הרטובים, שעוד לא התייבשו עד עכשיו, וחיכיתי לצידה.
קפאתי מקור, אז כרכתי את המגבת סביב גופי. מה שעזר במעט.
"היי, שון, יצאת כבר? אני מת ל-" הדלת נפתחה, וצרחה נפלטה מפי. גופי רעד, וידיי הידקו את המגבת לחזי.
"דפוק! מה אתה עושה?! תצא!" צרחתי בזעם. מה הוא חושב?! שאם זה הבית שלו, אז הוא יכול להכנס לי לאמבטיה באמצע?! ואם הייתי ערומה?!
"תרגעי, ראיתי אותך במגבת יותר קטנטנה." הוא אמר בשעשוע, נהנה מהנוף. לחיי האדימו, ועיניי רשפו אש,
"תצא!" צרחתי בזעם ובמבוכה, ואדיר רק צחק, הניד בראשו ויצא.
נאנחתי והנדתי בראשי כלא מבינה, עיניי נעצמו והנחתי את ידי על מצחי. הוא היה לוהט.
כעבור כמה שניות האמבטיה הייתה מלאה לגמרי, אז סגרתי את זרם המים, המגבת נשמטה על הרצפה, וצללתי לתוך האמבטיה, נותנת למים הרותחים להציף את גופי.
עצמתי את עיניי ושקעתי במחשבות.
לא הבנתי, כל מה שקרה ביני לבין שגיא לא אומר כלום עבורו?
טוב, אבל לא יכולתי להאשים אותו, אני דחיתי אותו כל כך הרבה פעמים. אבל רק בגלל שפחדתי להרוס את כל מה שיש בנינו…
לפתע מחשבותיי התחילו לנדוד אל מחשבות יותר אפלות, יותר עצובות, יותר מודחקות.
אל העבר שלי.

~~~
"אלוהים, תגן על רועי. הוא רק רוצה להציל אותי. הילדים האלו, הם נוראיים. הם… הם נגעו בי במקומות שאסור. הם הכאיבו לי, יש לי סימנים בכל הגוף. שיעשו לי כל מה שרק ירצו, רק שלא יפגעו ברועי, בבקשה, אלוהים, זה לא מגיע לו. הוא בן אדם טוב." לחשה שון, ידיה על עיניה העצומות והלחות, ולחייה רטובות.
היא הורידה את ידיה מעיניה ופניה, וחשפה את החתך העמוק שהיה מתחת לעין הימנית שלה.
היא הניחה את ראשה על הכר, וכיסתה את עצמה בשמיכה. היא מצאה את עצמה לוחשת כמעט בכל לילה את אותה התפילה, תקוותה לא מתפוגגת, לא נעלמת.
"בבקשה, אלוהים. תן לרועי נחת. תן לו שלווה. עזוב אותו, אני… אני מוכנה לסבול במקומו." היא לחשה, עינייה מביטות בתקרת חדרה.
היא אהבה את רועי יותר מכל אחד אחר, יותר מכל דבר. היא דאגה לרועי יותר מאשר דאגה לעצמה.
"אני מתחננת." היא לחשה, והדמעות לא חודלות לזלוג על לחייה בשבילים מלוחים.
~~~
"אתה בחיים לא הקשבת. לא עזרת." לחשתי בשקט, הדמעות זולגות על לחיי.
איבדתי את התקווה באלוהים ביום…
ביום שהוא הלך.
ביום שנשימתו נעצרה.
ברגע שהוא מת.
ביום שרועי מת.
~~~
אוקיי, ראיתן? העלתי פרק גם היום! אני מנסה להעלות בקצב יותר זריז, ואני חושבת שדווקא דיי הולך לי.
מקווה שהפרק היה נחמד יחסית.
אוהבת 3>