“שני עולמות נפגשים זו אהבה שבפנים” – סיפורי ערסים – פרק שלוש עשרה

פרק 13 –

"אני פשוט… אוהבת את החורף." אמרתי, אפי צמוד אל שמשת החלון שבחדרי.
טיפות הגשם תופפו על הקרקע, והערפל כיסה את פני השטח.
חודש עבר מאז אותו היום במועדון, והיחסים ביני לבין אדיר רק נהיו יותר גרועים, בכל יום שעבר.
העקיצות שלו בלתי נסבלות, הירידות שלו, ופתאום, כעבור שניה, הוא רגיש ומתחשב.
הבנתי שיש לו פיצול אישיות קשה.
הוא ואור עדיין ביחד, מאושרים ואוהבים. התחלתי לשנות את דעתי על הקשר הזה.
אולי אדיר הפעם באמת רציני? אולי יש בניהם משהו? אולי… אולי הם אפילו… מאוהבים?
אני חייבת להודות, זה הפריע לי שהם אוהבים, מאוהבים, או איך שלא יגדירו את הקשר המעוות שלהם.
זה פשוט היה נראה לי לא נכון, לא הגיוני, לא בסדר.
"גם אני." ליז הצמידה גם את אפה אל החלון, ואני הרחקתי את אפי. עיגול קטן ונטול אדים סומן על השמשה, איפה שאפי היה מונח.
"אי אפשר לצאת במזג אוויר כזה." קבעתי והתיישבתי על מיטתי.
ליז התיישבה לצידי וחייכה,
"הישיבה במקום סגור, במועדון, אל תדאגי, יש שם גם חימום." היא צחקה, ואני גלגלתי את עיניי. שום דבר לא יעצור את ליז מלצאת.
~~~
– שימו את השיר שב'רציתי להוסיף-

אחרי שהתארגנו, ירדנו לסלון. רז ישב על הספה, ולצידו ישב אדיר. לא הבנתי, מתי אדיר הספיק להגיע?
"הולכים?" שאלתי, ונעמדתי מול רז ואדיר, ליז נעמדה לצידי.
"כן…" שניהם מלמלו יחדיו, וקמו. יצאנו מהבית, ונדחקנו אל תוך המכונית של רז.
אדיר ישב לצד רז, ואני וליז ישבנו במושבים האחוריים.
מבטי היה נעוץ בחלון הזכוכית המכוסה אדים, וידי ציירה ציורים קטנים ולא מובנים על השמשה.
אדיר הביט בי לשניה, וגיחך. הנחתי שהוא בטח חושב שאני ילדה קטנה.
לפתע ידי שירבטה את שמו של אדיר, ועיניי בהו לרגע במה שרשמתי על שמשת החלון, בהיסח דעת. נשכתי את שפתי התחתונה, והעברתי את ידי על השם, לא משאירה סימן למה שהיה רשום כאן.
אני לא מרגישה כלום לאדיר, חוץ מזה שהוא סטוציונר מגעיל, ערס מזעזע, ומתייחס בחוסר כבוד מוחלט אל נשים, הוא… חבר של אור. והם… יפים ביחד.
לאחר כעשר דקות הגענו אל המועדון. הגשם לא חדל לרדת, ולא הייתה לנו מטריה.
"לעזאזל," מלמלתי. אדיר יצא ראשון מהמכונית, ופתח את הדלת שלי, מה שהפתיע אותי.
גבותיי הורמו, מופתעות מהמחווה של אדיר גם הן.
"בואי הנה," הוא מלמל, כרך את ידו סביב זרועי ומשך אותי אליו. הוא סגר את דלת המכונית, וכרך את ידיו סביב גופי, מצמיד אותי אליו. קברתי את ראשי בחזהו, ושנינו התחלנו לרוץ, בגשם, לכיוון המועדון. לא האמנתי שזה היה… אדיר.
אדיר, האחד איתו אני לא מפסיקה להתווכח, האחד שלא מפסיק להציק לי…
לא רציתי שהגשם יפסיק לרדת, לא רציתי להגיע אל המועדון. רציתי להשאר בזרועותיו, לנצח.
לחיי האדימו עצם מהמחשבה הזאת, וניסיתי לסלק אותה ממוחי. זה אדיר, הוא לא בשבילי.
הוא של אור.
"אני יכולה ללכת לבד." אמרתי בעקשנות והתנתקתי מחיבוקו של אדיר.
"למה את חייבת להיות כל כך עקשנית?!" לפתע אדיר צעק, לחיי נצבעו באדום עוד יותר, והפנתי את מבטי אליו. שנינו עמדנו בגשם, נרטבים אט אט, קרובים מדי.
"אני לא עקשנית." אמרתי ברוגע, והרגשתי את הקור חודר לעצמותיי. גופי רעד, ואדיר הבחין בכך.
"את רועדת." הוא פסק, ואני השפלתי את מבטי,
"אני לא צריכה את הטובות שלך, אדיר. עד עכשיו הסתדרתי עם הכל, לבד. אני אצליח להסתדר עם קצת גשם." אמרתי בשקט, ומבלי ששמתי לב, הדמעות כבר צרבו בעיניי. דמעות ארורות, למה אתן תמיד חייבות להגיע כשאני עם אדיר?
"אני לא בא לעזור לך, גם לא לרחם עלייך." הוא אמר וצמצם את המרחב המועט שהיה בנינו, כך שבטני הייתה צמודה לבטנו, בצעד אחד.
"אז מה אתה עושה פה?" אמרתי בקול רועד, מנסה לשלוט בדמעות שלא יברחו ויכתימו את לחיי.
שיערי היה כל כך רטוב, וגם בגדיי, שכבר היה אפשר לסחוט את המים מהם.
"אני פה כי אכפת לי ממך." הוא אמר בקול שקט, ולחיי בערו, למרות הקור העז.
לא האמנתי למשמע אוזניי.
לאדיר אכפת ממני? ממש כמו התחלה של בדיחה.
"אל תבלבל לי את המוח." מלמלתי והשפלתי את מבטי, מביטה בנעליי הספורט שלי, שכבר התרטבו יותר מהאפשרי.
"בואי נכנס למועדון," הוא אמר בקול רך, ועטף את כף ידי בעזרת כף ידו. רטט עבר בגופי, ואני שילבתי את אצבעותיי באצבעותיו.
ידעתי שאני טועה, אבל באותו הרגע לא היה לי אכפת.
נכנסנו למועדון.
אני ואדיר התיישבנו על אחת הספות הריקות שהיו שם, ואני נסיתי להתעלם מהמבטים החודרים שהופנו לעברנו. אחד המבטים היה של רז.
"טעות…" מלמלתי לעצמי, ואדיר חייך,
"בחיים לא." הוא אמר, ורק חיזק את אחיזת הידיים שלנו. לא הבנתי מה זה אומר… אז עכשיו אנחנו בעצם… ידידים?
חייכתי חיוך קטן, ולחיי הסמיקו.
"את מקסימה באדום," הוא לחש באוזני, ואני צחקתי בשקט,
"אתה מקסים ברטוב." התגרתי בו, והוא קרץ לי,
"אני מקסים בכל דבר." אמר, ואני ידעתי שהוא צודק.
~~~
אז… פרק יחסית קצר. אמנם רציתי לעשות אותו ארוך יותר, אבל לא היה לי בכלל זמן, אבל… לפחות זה פרק עם פאונטה.
אני באמת מקווה שיהיו תגובות.
אוהבת 3>