"שני עולמות נפגשים זו אהבה שבפנים” – סיפורי ערסים – פרק שלישי

פרק 3 – הנער בעל העיניים הירוקות

"אני שונאת את המפגשים האלו," מלמלתי בחוסר סבלנות. הדבר היחידי שאני צריכה על הראש זה מפגש ערסים טיפוסי. המחשבות הציפו את מוחי, והתחלתי להרהר, איך הוא יציג אותי? בפעמים הקודמות ש"הפגיש" אותי עם החברים חסרי הטאקט שלו הוא הציג אותי בתור בייביסיטר מעצבן שנפל עליו ברגע האחרון, ואני כל המפגש רתחתי ורבתי עם כל העולם.
"את תכירי אנשים, חברות, מה יכול להיות רע?" רז שאל ועצר ברמזור אשר היה אדום.
"אני לא מעוניינת להתחבר עם הבנות השרלילות האלו." קבעתי ושילבתי את ידיי. הוא הרים גבה,
"פשוטות העם לא מספקות אותך?"
"אתה מתכוון מוכרות מזון בשוק?" צחקתי ובחנתי את תגובתו הרצינית, הוא לא הבין את הבדיחה,
"זונה," הסברתי לו, הוא עדיין היה רציני,
"הן לא זונות. הבנות האלו בדרך כלל באות ממשפחות הרוסות." הוא אמר והעביר את ידו בשיערו, נחרתי בבוז,
"גם אני ממשפחה הרוסה, אתה רואה אותי מזדיינת עם כל העולם?" שאלתי, הוא גלגל את עיניו,
"אז את לוקחת דברים בצורה שונה, כל אדם ואיך שהוא לוקח את הדברים." הוא אמר, ואני הנהנתי. לא היה לי מה להגיד. ידעתי שבקטע הזה הוא צודק.
***
"הגענו." רז חייך ויצא מהרכב. יצאתי גם אני מהרכב וטרקתי אחרי את הדלת,
"אני עדיין לא בטוחה שאני רוצה לבוא. אולי אני אסתובב בפארק בינתיים?" שאלתי והתחלתי ללכת אחרי רז.
לא היה לי חשק בכלל למפגש הזה. אני לא מתחברת לאנשים כאלה. הרבה יגידו שאני שופטת סתם על פי הכריכה, ואולי הם צודקים, אני פשוט לא מתחברת.
"לא. הבטחתי לאמא." רז אמר בקשיחות וכרך את ידו סביב מפרק ידי,
"תשארי קרובה אליי," הוא הצמיד אותי אליו,
"מה אני היום? בייביסיטר בחרא תזמון?" שאלתי בציניות, רז גיחך,
"היום את אחותי, אז תתנהגי יפה." הוא אמר, ואני הופתעתי. אחותו? הפעם הוא לא מתבייש בי?
הרגשתי חמימות מציפה אותי, וחיוך רך נפרש על פניי,
"תודה, רז." אמרתי בשקט, הוא צחק,
"על מה?" הוא שאל, השפלתי מבט,
"על זה שאתה לא מתבייש בכך שאני אחותך הקטנה." אמרתי בשקט, והרגשתי כל כך חסרת ביטחון באותו הרגע.
"אני בחיים לא התביישתי בך." הוא אמר והביט בי, צחקתי,
"אתה צוחק עלי? אתה לא הרשת לי לי לצאת מהחדר שלי כשהיו אצלך חברים, המצאת שאתה עושה עלי בייביסיטר!" נהמתי בזעם, אחיזתו סביב מפרק ידי התהדקה,
"עשיתי את כל זה רק בגלל שלא רציתי שחברים שלי ידעו שיש לנו קשר דם, כדי שהם לא יפגעו בך." הוא אמר בשקט,
"ומה השתנה עכשיו?"
"עכשיו אני סומך עלייך, שלא תעשי שטויות." הוא אמר בטון מזהיר, אך ראיתי שהוא מחייך.
"כן המפקד!" אמרתי בזלזול, ושנינו צחקנו. מרחוק, על אחד הספסלים, ראיתי חבורת בנים יושבים, ועליהם עוד שלוש בנות שיושבות על הברכיים של שלושה בנים, מתוך ארבעה שישבו.
הבנות האלו נוראיות.
אני בכלל לא קשורה למקום הזה!
"זה… מפגש מצומצם?" בלעתי את רוקי והבטתי ברז,
"האחרים יצטרפו בהמשך, עוד מוקדם." רז אמר בהיסח דעת וקרץ לאחת הבנות שקמה לחבק אותו,
"רזוש, מי זאת?" היא שאלה בקול צפצפני ומתחנף ששנאתי מהרגע הראשון,
"אחותי הקטנה." הוא חייך אלי, ואני פניתי להביט בחבורת הבנים.
העברתי את מבטי לאורך פניהם של הנערים, כולם נראו שם טוב, אבל רק אחד באמת משך את תשומת ליבי. מבטי נתקע עליו, ובחנתי את פניו פעם אחר פעם; עיניו היו ירוקות, כמו רחבות דשא ירוקות ומדהימות. שיערו שחור ומבולגן, מה שהקנה לו מראה ילדותי מעט. אפיו סולד וקטן יחסית, ושפתיו עבות ובשרניות. סנטרו והחלק התחתון של לחיו היו מעוטרים בזיפים קטנים ועוקצניים, אשר הפכו את המראה הילדותי שהקנה לו השיער לגברי ומסוקס. בחורה בלונדינית עם חזה שופע ישבה על ברכיו, ועיניה בחנו אותי בסלידה. נשפתי בזעם, על פניי מבט נגעל.
"שחרחורת," אחד מהנערים קרא לי.
הוא היה בעל שיער בלונדיני ושופע, ועיניו כחולות ונוצצות.
הרמתי גבה ושאלתי,
"מה, בלונדי?"
"באה לפה הרבה?" הוא שאל בשעשוע, ושאר הנערים החניקו צחקוקים, נשפתי בכעס,
"לצערי זאת הפעם הראשונה שלי כאן, ובוא נקווה שהאחרונה." ירקתי בארסיות, מה שהפתיע אותו.
הרגשתי יד נכרכת סביב מותני, והפנתי את מבטי אל רז,
"ליאור, אחותי הקטנה מחוץ לתחום." רז אמר וחייך אל ליאור, שגלגל את עיניו,
"אחי, גם אם היא הייתה בקטע ואתה היית מרשה, לא מתאים לי להיות עם שטוחה כמוה." הוא אמר ברצינות, ואני נהמתי בזעם.
שטוחה?! מה שטוח בי?!
רז לא ענה לו ורק סימן לי להתיישב בספסל שלידם. הנהנתי והתיישבתי בספסל, והוצאתי את הטלפון. גלשתי לי בפייסבוק והתעדכנתי מה חדש, שלפתע שגיא התקשר. חמימות הציפה אותי, וחיוך ענקי נפרש על פני,
"היי," עניתי.
"הרגשת שאני הולך להתקשר?" הוא גחך מצידו השני של הקו, וליבי פעם במהירות,
"חיכיתי שתתקשר." אמרתי בשקט.
שמתי לב שחבורת הבנים הקשיבו לשיחתי. שלחתי לעברם מבט מאיים, שלא בדיוק הפחיד אותם.
"התגעגעתי." הוא אמר, לחיי הסמיקו בניגוד לרצוני,
"גם אני."
"עם מי את מדברת?" רז התיישב לצידי, ואני הצטערתי לפתע שבאתי. אני לא אוכל לדבר שיחה לעומק עם שגיא במקום כזה, שמצוטטים לי.
"אני מתכנן להגיע לתל-אביב, לבקר אותך." שגיא המשיך לדבר, התעלמתי מרז וצחקתי בשקט,
"מתי? אני כבר מחכה לזה!" אמרתי בהתלהבות, ורז גלגל את עיניו ושאל בשנית עם מי אני מדברת.
"מה, סבוש בא לבקר?" הנער עם היופי המהפנט אמר מהספסל שלצידי, ואני נהמתי בזעם, אך לא הגבתי לדבריו,
"שון? הכל בסדר שם?"
"כן, אני בסדר, נדבר כבר." אמרתי במהירות וניתקתי את השיחה.
"מי זה היה, שון?" רז שאל אותי, בעיניו מבט עצבני.
"זה היה שגיא…" מלמלתי.
"קוראים לה שון?! אבל זה שם של בן!" צחקה אחת הפרחות, אני הרמתי גבה,
"למה? איך קוראים לך? פרח?" נבחתי, היא הביטה בי במבט מתנשא,
"קוראים לי נרקיס." היא חייכה חיוך מנצח, ואני הכרחתי את עצמי לא להכות במצחי בייאוש,
"המוח עובר בתורשה? בגלל זה הוא כל פעם נשחק?" חייכתי בשעשוע, היא הביטה בי במבט לא מבין, וראיתי שאדון עיניים ירוקות גיחך.
"אדיר!" היא קראה בזעם והביטה בו בכעס, הוא הביט בה במבט אדיש,
"נרקיס, שקט." הוא השתיק אותה, ואני התאפקתי לא לחייך.