"שני עולמות נפגשים זו אהבה שבפנים” – סיפורי ערסים – פרק שביעי

פרק 7 – התעללות

הודעה-
כשיהיה הסימן הזה ~~~, סימן שיש-פלאשבק מהעבר של שון.

"עוד פעם המפגשים האלה? נו, באמת, רז, לך לבד." אמרתי בזעם וחזרתי להביט בטלוויזיה. אני ורז היינו לבד בבית, ישבנו בסלון, וראינו טלוויזיה, ואז הוא שאל אותי אם מתאים לי לבוא למפגש הערסים והפרחות שלהם, וואלה? לא התאים לי. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לראות את אדיר הנודניק הזה.
"את לא מרגישה בודדה? לא הכרת אפילו חברה אחת, ואנחנו בתל-אביב כבר חודש שלם." רז שאל בפליאה, גיחכתי,
"אני מעדיפה להיות בודדה מאשר להפגע." קמתי מהספה והתחלתי ללכת לכיוון המדרגות אשר מובילות אל הקומה השניה, בה נמצא בין היתר גם החדר שלי.
"תהיי מוכנה עוד חצי שעה!" רז קרא מאחורי, גיחכתי,
"לא חשבתי אחרת."
~~~
"אני פשוט שונאת את החרא הזה," מלמלתי בזמן שאני ורז הלכנו לכיוון המפגש,
"את מתה על המפגשים האלה." רז צחק וכרך את ידו סביב מותני. אני חושבת שמאז שהגענו לתל-אביב אני ורז התקרבנו, ודווקא שמחתי על כך. שמחתי שרז שומר עלי, מגן עלי. זו תחושה טובה את יודעת שיש מישהו שאוהב אותך.
"ברור!" צחקתי, ולפתע הרגשתי יד מונחת על ישבני, קפצתי בבהלה והסתובתי לראות באיזה אנס מדובר.
"לא ייאמן, האיש והשרשרת." אמרתי בזעם ושילבתי את ידיי על חזי, אדיר חייך בשובבות, החזרתי לו נהמה עצבנית.
"מה קורה אחי?" רז ואדיר התחבקו, ואני עדיין הייתי המומה שאדיר העיז לגעת לי בתחת! איזה חצוף! הוא גדל בג'ונגל או משהו?!
רז התחיל להתקדם לכיוון הספסל בו ישבו כולם, ואני עדיין עמדתי במקומי, המומה, ואדיר עמד לצידי,
"הוא באמת מוצק כמו שהוא נראה." אדיר קרץ לי, הרגשתי את לחיי מאדימות, אבל לא ידעתי ממה, מכעס, או ממבוכה.
"אתה כזה חצוף!" התעצבנתי, ומבלי ששמתי לב, ידי סטרה ללחיו הימנית בחוזקה. ראיתי לאט לאט איך האדום מתפשט על פניו, והנחתי שהוא כועס.
רק טיפה. טוב, על מי אני עובדת? הוא רתח, כמעט והוציא עשן.
"את משוגעת?!" הא צעק בזעם והניח את ידו על הלחי האדומה. עיניי נפערו. איזה חצוף, נוגע לי בתחת, שזה אגב נחשב הטרדה, ועוד מופתע למה הוא קיבל כאפה!
"סליחה?! חבל שלא סירסתי אותך כאן על המקום, פדופיל אחד!" צרחתי בזעם וניסיתי להדוף אותו לאחור, מה לא הצליח כל כך. לא הצליח בכלל.
"החמאתי לך!" אדיר התגונן, נחרתי בבוז,
"מי הרשה לך לגעת לי בתחת?! אני לא זוכרת שאישרתי לך להטריד אותי מינית!" צרחתי בזעם, בעיניי היה ניצוץ.
"היית מתה בכלל שאני אגע בך, יא מכוערת!" הוא צעק בזעם, הסתובב והלך. בשניה. כל הפארק הסתובב בראשי, והדמעות צרבו בעיניי.
זו לא הפעם הראשונה שאמרו לי שאני מכוערת.
~~~
"שון המכוערת, מי יצא איתה לסרט? אף אחד, חוץ מהקופים, שאותה הם מזיינים!" חבורת הילדים שרה בקולי קולות, בזמן שהילדה בת השתים עשרה ישובה על האדמה, כשחבלות וסימנים כחולים על זרועותיה החשופות.
הדמעות נקוו בעיניה, וגופה לא חדל לרעוד בפחד. מה הפעם הם יעשו לה? ימשכו לה בשיער? יקרעו את חולצתה וימששו את גופה? יסטרו ללחיה?
לא, את כל הדברים הללו הם כבר עשו. הם כבר פגעו.
"בבקשה, תפסיקו, אני מתחננת!" שון זעקה, הדמעות זולגות על לחיה המלאות בבוץ.
"תסתמי!" צרחה ילדה בלונדינית וגבוהה, ובעטה בשון באכזריות. שון ייבבה מעט, ושאר הילדים האחרים הצטרפו לחגיגה, חגיגת ההתעללות בשון.
ראשה של שון נחבט באדמה הקשה, ואט אט היא אבדה את הכרתה.
~~~
הדמעות זלגו על לחיי, ושמעתי בעמעום קול קורא לי. עיניי נפקחו באיטיות, ומולי עמד רז, שהדמעות עומדות בעיניו,
"שון!" רז חיבק אותי אליו, וכל הנערים הביטו בנו בסקרנות,
"סליחה…" לחשתי, הדמעות לא חודלות לזלוג על לחיי,
"מה קרה לך?" הוא שאל בדאגה, הנדתי בראשי,
"זה לא משנה." לחשתי וחייכתי חיוך קטן,
"העיקר שעכשיו הכל בסדר."
~~~
איך הפרק?
אני מש אוהבת את רז, הוא כל כך חמוד ומתחשב!
מה אתן חושבות שיקרה בהמשך הסיפור?
מה בעצם חוותה שון בילדותה?
ומה יהיה איתה ועם שגיא?
אשמח נורא נורא אם תגיבו את דעתכן על הסיפור.
אוהבת המונים ❤