"שני עולמות נפגשים זו אהבה שבפנים” – סיפורי ערסים – פרק שישי

פרק 6 – לך תתאבד

אחרי התקרית המביכה שקרתה ביני לבין רז, שגיא הלך הביתה. לא הייתי מעוניינת שהוא ישאר, הוא סיבך אותי מספיק.
"שון?" רז שאל אותי, אני הייתי בדרכי בחזרה אל דרכי.
"הא?" המהמתי, אפילו לא מסתובבת כדי להסתכל עליו.
"רוצה להשאר בסלון? הם לא נוראיים כמו שאת חושבת." הוא אמר, הפעם הסתובבתי. על פניו הייתה הבעה רצינית אני נחרתי בבוז,
"הם איומים." אמרתי נחרצות, רז חייך,
"אז תהיי איתי, רק קצת." הוא ביקש, מבטי התרכך.
"אתה רוצה להיות איתי? איתי?" שאלתי, לא מאמינה למשמע אוזניי. רז מיד רק חיפש להעיף אותי ממנו.
"את אחותי הקטנה," הוא התחיל להגיד,
"אני אשמח להיות איתך."
~~~
הלכנו לסלון, אני התיישבתי ליד רז ורוב הזמן התעלמתי מההערות שהעירו לגבי. פעם אחת הפרחות אמרה שאני מכוערת, אחד הערסים חלק על דעתה, ואני בכלל שתקתי והייתי בעולם אחר. לא האמנתי ששגיא ואני התנשקנו.
והרגשתי משהו. אהבתי את הנשיקה הזאת. רציתי רק עוד ועוד.
"אני הולך להשתין," רז מלמל וקם מהספה. איך שהוא הלך, ישר תקפו אותי,
"אחות של רז, את בתולה?" ליאור שאל וקרץ לי, החמצתי את פניי,
"אני לא מבינה איך זה עניינך," אמרתי בקול עצבני. לא הייתי מסוגלת יותר להערות המפגרות שלו.
"אני לא חושב שהיא בתולה," אדיר אמר ושיחק בשיערה של נרקיס.
"יש לך בכלל מוח?" רשפתי בכעס, האדיר הזה עצבן אותי יותר מכולם. הוא היה יהיר, מתנשא, וערסי להחריד.
"יותר ממה שיש לך." הוא אמר באדישות שהעלתה לי את הסעיף, רתחתי מזעם.
"תתאבד." ירקתי בקור.
אדיר קם במהירות מהספה שלו, התקרב אליי ותפס אותי מהחולצה. בעיניו היה מבט כועס.
"שלא תעזי להגיד דבר כזה שוב, מובן?"
"למה מה תעשה לי? תרביץ לי?" אמרתי בבטחון, אך עמוק בפנים הייתי בפאניקה.
"יותר גרוע," הוא חייך, אני הבטתי בעיניו הכחולות שנצצו בזעם,
"אני אגרום לך להתאהב בי, ואשבור לך את הלב." הוא לחש באוזני, כדי שהאחרים לא ישמעו. נחרתי בבוז,
"להתאהב? בך? בחיים לא." אמרתי בבטחון. לפני שאני אתאהב בו, אני אתאבד.
"את תראי," הוא אמר בחיוך בטוח בעצמו,
"בסוף כולן מתאהבות בי."
"אני לא כולן."
"עדיין לא הפעלתי את הקסם, כי לא אמרת את מה שהעלה לי את הסעיף." הוא חייך בהתגרות.
"לך." הבהרתי כל הבהרה,
"תתאבד."
~~~
חלף לו שבוע, ואני ואדיר לא התראנו.
לא פחדתי מדבריו, להפך, ההבטחות שווא שלו שעשעו אותי.
את שגיא סיננתי בכל פעם שהוא התקשר. לא רציתי להתאהב בו, לא רציתי שהלב שלי יפשיר מהקרח.
לא רציתי שחומת ההגנה תקרוס.
אהבה היא הדבר המסוכן בעולם. תמיד רחמתי על בנות מאוהבות. הן לא יודעות איזו טעות הן עשו.
"מאוהבת שלי," אדיר התיישב לצידי על הספסל. זו הייתה הפסקה, וכמובן, הייתי לבד. הרי אין לי עם מי להיות. לא הכרתי חברים.
"אני לא מאוהבת, ולא שלך…" סיננתי מבעד לשיניים חשוקות. שנאתי אותו. שנאתי את אדיר.
"בקרוב את תהיי גם וגם," הוא קרץ, גלגלתי את עיניי,
"כמה על לך?" שאלתי, הוא הביט בי בחוסר הבנה,
"עלה לי מה?" שאל.
"הכרטיס לסרט שאתה חיי בו." חייכתי בהתגרות, הוא הרים גבה,
"כניסה חינם, שחקן ראשי, בכל זאת." קרץ לי, גלגלתי את עיניי וקמתי מהספסל,
"תהיה בריא," מלמלתי והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה,
"אני כובש!"
"ההקרנה ממשיכה."
נ.מ אדיר –
"איזה תחת…" מלמלתי. אין מה להגיד, השון הזאת כוסית.
אבל היא גולשת לפרטים אישיים, והיא גם ככה לא באה לי טוב בעין.
אחת שעושה הרבה צרות.
~~~
אשמח להרבה תגובות (: