שני זוגות – פרק 4

תקציר מהפרק הקודם:

באותו הזמן זיוה מקבלת הודעה לפלא ממס' מוזר: " חח יא מטומטמת, חבר שלך בוגד בך ואת עיוורת חחחחחח".
היא מראה לאדם ההודעה ושואלת: " אדם, מה זה?"

פרק 4:
זיוה הסתכלה על אדם ושאלה אותו שוב: " אדם, מה זה?? למה אני צריכה לגלות מאנשים אחרים שאתה בוגד בי? ספר הכול, מי זאת?"
אדם הסתכל המום על זיוה והתחיל לגמגם: " א..אני לא יודע מי זאת.. אממ גם אני קיבלתי הודעה, הנה סתכלי.", הוא הוציא את  הפלאפון והראה לה את ההודעה, " עכשיו את מאמינה לי? אני לא יודע מי זאת. נראה ליזאת מישהי שמקנאה בנו, יפה שלי. אל תתני לזה להרוס לך את המצב רוח, מאמי."
"אדם, אני לא יודעת אם להאמין לך שוב.. למרות שזה מוזר את האמת. בכל זאת אני לא אשב בשילוב ידיים, ואגלה מי זאת..", אמרה בעצב זיוה.

כאשר אדם ליווה את זיוה לביתה, לידם עברה בריצה נעמה, בכתה, וכמעט החליקה.
היא החליטה שהיא חוזרת להורים שלה, ולא אכפת לה מה בני יגיד. היא אהבה אותו, אבל היא לא יכלה לסבול יותר לא את היחס שלו, לא את המכות.
"חתיכת מניאקקקק", היא צעקה. לפתע היא שמעה צעקה לעברה, "היי את, קרה משהו?".
היא עצרה, וראתה שזה אותו בחור עם הבחורה שלו, שהיא שירתה אותם בקפה. הוא הסתכל עליה וסימן לה בידיו 'בואי'.
היא ניגשה אליהם, והוא שאל אותה "קרה משהו? קחי מטפחת. נעים להכיר, שמי אדם, וזאת חברתי זיוה. ראינו אותך רצה ובוכה, וחשבתי לעצמי 'זאת לא המלצרית ששירתה אותנו?'. תואילי בטובך לקחת את המטפחת. אני לא אוהב לראות בנות בוכות, וזיוה יודעת זאת. אז איך קוראים לך?"
נעמה הסמיקה, לקחה את המטפחת וענתה "שמי נעמה, ומה שקרה הוא…" והיא סיפרה לאדם וזיוה את מה שאירע עם בני.

זיוה כששמעה את כל הסיפור אמרה "איך את יכולה להיות עם כזה בן אדם? הוא זבל ומנצל את טוב ליבך. את סלחת לו על כל כך הרבה דברים, וכמו שאמרת הוא גם סלח. את צריכה להפרד ממנו."
נעמה נרגעה קצת וענתה " נפרדתי ממנו, אמרתי לו שעדיף שהסיפור יסתיים פה. אני אעזוב את הבית וזהו. והוא אמר 'לכי לאן שרוצה מעצבנת אחת. לא רוצה לשמוע ממך.' אז לקחתי את דברי, והלכתי. טוב, תודה שהרגעתם אותי, אני צריכה ללכת לאימא שלי. שלא תבהל איפה אני. להת' "
אדם וזיוה אמרו "להת'."

זיוה אמרה לאדם "איזו בחורה מסכנה. חבל לי עליה. אני מקווה אתה לא תהיה כזה :) "
"אל תדאגי."

למחרת, אדם התעורר וראה מולו את ……..
"התגעגעת? " היא שאלה.