שנאה,אהבה זה לא אותו דבר?! -פרק 6-

ברחתי מהכיתה,ברחתי בכלל מהבית ספר
(אל תשאלו אותי איך עשיתי את זה יש לי שיטות )
הדבר האחרון שאני זוכרת היה: צפירה של מכונית,צרחות,בכי ואז הכול היה שחור…

-נקודת מבט סאם-
"אלכס!..אלכס!" צעקתי ורצתי לעברה.
אחרי כמה זמן,חצי מבית הספר הגיע לבית חולים וכולם חיכו לחוצים לתשובה.
-ביינתים אי שם בחדר של הרופא-
אחרי שבדקנו את אלכס,וגילינו שיש לה רק שבר ביד ונקע ברגל הלכנו והשארנו אותה לנוח.
אחרי רבע שעה הרופא חזר לחדר ניתוח ואלכס לא הייתה שם ! החלון היה פתוח ורוח חזקה נכנסה לחדר.
"לא! זה לא יכול להיות לאן היא הלכה!?" צעק הרופא ורץ לעבר החלון,הוא הביט ביער החשוך למרות שהייתה שם בחוץ היער היה כאילו יש עליו מגן שלא נותן לשמש לחדור.
"טוב,המצב של אלכס דיי בסדר אתם יכולים להירגע" אמרתי כשאני יוצא מהחדר ומאות מבטים מופנים אלי.
"מה? מה קרה לה אבל?" שאלה ילדה בלונדינית עם עיניים כחול עמוק. (סאם)
"יש לה שבר ביד ונקע ברגל." אמרתי והסתובבתי לחדרי.
"איפה טום הזה!? הכול בגללו !" צעקתי וחיפשתי אותו בעיניי (סאם)
כול התלמידים התפצלו לשתי טורים עד שהגיעו לילד אחד בקצה שקראו לו טום,כולם הצביעו אלי.
"לא הטום הזה ! טום פארקר !" צעקתי ומיד כולם חזרו לסדר שהיה לפני זה.
טום לא היה שם,נעלם! נגשתי לחדר של הרופא ונקשתי בדלת הוא פתח את הדלת שכולו לחוץ.
"אני יכולה להכנס?"
"לא,לא,לא אלכס איבדה את ההכרה בואי נחכה בחוץ." אמר לחוץ וגירד בראשו.
הלכנו לשבת עם כולם אחרי שעה כולם התחילו ללכת הביתה נשארו החברים הקרובים של אלכס.
"טוב,ילדים כדי שתלכו הביתה היום אי אפשר לראות את אלכס" אמר.
"כן,כדי שתלכו כבר מאוחר." הוסיפה אמה של אלכס.
אחרי שכולם הלכו ההורים של אלכס נשארו עם הרופא.
"טוב,אני רוצה לראות את הבת שלי." אמרה אמה של אלכס.
"לא,לא היא לא במצב טוב עכשיו לאורחים." אמרתי ועצרתי אותם.
"סליחה!-זאת הבת שלי ויש לי זכות מלאה לראות אותה." אמרה והזיזה אותי הצידה.
"טוב,רק אל תהיו מופתעים ממה שתראו." אמרתי והשפלתי את מבטי.
אמה רצה לחדר .
"אלכס! " שמעתי אותה צועקת.
ישר רצתי לראות מה הולך שם,ראיתי את אביה ואמה של אלכס מחקבים אותה והיא מופתעת.
לא הבנתי איך היא הגיעה לשם,אבל נרגעתי המחשבה שאני לא צריך להסביר כלום הרגיעה אותי.

התעוררתי,הכול היה חושך מסביבי פתאום ראיתי אור קטן הלכתי והתקרבתי ככול שהתקרבתי האור גדל בסוף ראיתי דמות היא התקרבה אלי,זה היה טום היה לא מבט ריקני ומפחיד.
הוא הרים אותי כמו ילדה קטנה והתחיל לרוץ ולרוץ בסוף הגענו לבקתה קטנה וחשוכה אי-שם ביער.
"מה אתה רוצה?" שאלתי.
"הוא הושיב אותי על הכיסא הקטן שהיה שם,ונגע ברגל בין רגע היא כבר לא כאבה..ככה הוא עשה גם ליד,הרגשתי חדשה כאילו משהו בי השתנה..
אחרי זה שקעתי לשינה עמוקה,ואז התעוררתי בחדר בית החולים שאמי מחבקת אותי.
"אמא,תראי אני יכולה לעמוד." אמרתי כשאני קמה.
"וגם היד כבר לא כואבת לי." אמרתי ונפנפתי בידי.
אמא הייתה המומה,גם אבא וגם הרופא.
"איפה כולם?" שאלתי בעודי מסתובבת בחדר הלבן.

"את ישנת שלוש שעות,הם הלכו הביתה." אמרה אמא וליטפה את ראשי.
"אה.." אמרתי מבואסת.
"טוב אנחנו נלך,מה צריך לבוא לבדיקה או משהו כזה ?" שאלה אמא את הרופא.
"חודש הבא תבואו אלי,נבדוק מה הקטע של הרגל והיד יכול להיות שטעינו והצילומים לא נכונים." אמר וגירד בראש.
"אוקי,נבוא" אמר והלכנו.

אחרי שחזרתי,התחברתי לפייסבוק מנחשים מה קרה ? כן,הצפות ! 7 הודעות 135 התראות.
פתחתי את ההודעות רשמתי לכולם שהכול בסדר,לסאם הסברתי הכול והיא נרגעה ואז עברנו לדבר בסקייפ.
ההתראות זה שהגיבו לי על הקיר וכול מיני כאלה.
"אלכס קומי חמודה." אמרה אמא והרגשתי יד מלטפת את ראשי.
"אמא כואב לי בצלעות,אני יכולה להישאר בבית ?" שאלתי והחזקתי בצלעות.
"כן,את רוצה שנלך לבדוק את זה אצל הרופא ?"
"לא,לא אני ישאר בבית וזהו."
"טוב איך שאת רוצה חמודה." אמרה ונשקה לי.