#שנאהבה_פרק 4.

"שמעת שאוסטין פוצץ את כריס מכות?" סטפני קפצה עליי מאחורה ואמרה לי בהתרגשות.
"סטפ!!" נזפתי בה כשכמעט נפלתי.
היא צחקקה וירדה מגבי.
"למען אמת.. הייתי שם" אמרתי.
"את ראית את זה??" היא צעקה בהגזמה.
"סטפ!" אמרתי לה שוב בכעס.
"רגע, את רוצה להגיד לי שהוא הרביץ לכריס בגללך?" היא נרגעה (או לפחות ניסתה להירגע, אני מנחשת שהיא לא לקחה את הרסק-יו שלה היום…)
"מה פתאום! אני עברתי שם במקרה.. תגידי סטפ זה לא מוזר שאוסטין להרביץ לכריס?" שאלתי אותה.
"מה מוזר?" היא גיחכה. "אוסטין שונא את כריס עוד מאז שהתחלתם לצאת, שזה…הרבה" היא התחילה לקפץ סביבי (אוקיי עכשיו אני יכולה להיות בטוחה שהיא לא לקחה את הרסק-יו שלה).
"טוב..כן.. את צודקת" מלמלתי.
"אני תמיד צודקת ריי" היא אמרה בהתנשאות והתקדמה במרץ לכיתה.
"את באה?" היא הסתובבה אליי כשהייתה רחוקה ממני.
"אני לא מרגישה טוב..אני חושבת שאני אלך הביתה" אמרתי לה. בולשיט.
הבעתה השתנתה בשנייה.
"יש לך חום?"היא שאלה בדאגה והתקדמה אליי במהירות.
"לא, קצת סחרחורות זה הכל.. ממילא זה השיעור האחרון אז אני אלך" אמרתי לה.
"אוקיי, דברי איתי האני, אני במילקשייק אחר הצהריים, מתי יש לך משמרת?" היא שאלה..
"מחר, אבל..אני חושבת שאני אבוא בכל זאת" אמרתי לה בחיוך והלכתי.

"אמא אני באמת בסדר!" אמרתי בפעם המי-יודע-מה לאמא שלי שאיכשהו ידעה על הפרידה/בגידה של כריס.
"את בטוחה מותק? אני יודעת שהייתם הרבה זמן ביחד.." היא אמרה.
"כן אמא, אני בסדר..אפילו יותר מתמיד" אמרתי לה.
"את יודעת מה! בואי נלך לשופינג!!" היא אמרה בהתלהבות ומחאה כפיים בהתרגשות.
הרמתי גבה.. טוב..למען האמת זה לא רעיון כלכך רע לאור העובדה שאין לי בכלל בגדים לחורף!
"אוקיי, אני הולכת להתארגן ונצא" אמרתי לה בחיוך והלכתי להתארגן.

"את רעבה?" היא שאלה אותי אחריי מסע הקניות הפסיכי שעשינו. אני כלכך מסודרת החורף הזה!
"לא..לא ממש.. אבל בואי נלך למילקשייק, ממילא הבטחתי לסטפני שאני אבוא" אמרתי לה והלכנו לחנות המילקשייק שהייתה ליד הקניון (שאני במקרה, אבל רק במקרה עובדת בה).
נכנסו, המילקשייק לא היה כלכך מפוצץ.
התיישבנו באחד השולחנות וסטפני הגיחה מולנו עם תפריטים תוך שנייה.
"שלום לכןן" היא שרה.
"היי סטפ" אמרתי לה בחיוך.
"שלום ספני מה שלומך?" שאלה אותה אימי.
"מעולה לורה, מה איתך?" היא חייכה לאימי.
"אני מאמינה ששמעת מה קרה ל…"
"כן אמא, היא שמעה" קטעתי אותה. כשאני אתפוס את מי שסיפר לה….
סטפני תקעה בי מבט של איך-לעזאזל-היא-יודעת ואני החזרתי לה עם השפתיים שאין לי מושג.
"טוב. מה תרצו? אני מנחשת שאת המנות הרגילות..?" היא אמרה בחיוך וניסתה להעביר נושא.
הנהנו אליה והיא נגשה אל תוך המטבח.
"אתן מרוצות?" שמעתי את הקול שלו אחריי שאני ואימי התחלנו לאכול מהגלידת שוקולד וניל בננה וקצפת הגדולה שאנחנו תמיד מזמינות.
"כן אוסטין. אנחנו בסדר" אמרתי לו אפילו מבלי להסתכל עליו, מנסה להתעלם מהנוכחות המעצבנת שלו כמה שיותר.
"מה שלומך גברת ג'פסון?"הוא שאל את אימי. חנפן!
"בסדר גמור, מה שלומך אוסטין?" היא שאלה אותו בחיוך רחב מה שגרם לאוסטין לקחת כיסא מאחד השולחנות הסמוכים ולהתיישב לצידנו. וואדפק אוסטין?! שוב?
ושוב הם התחילו לדבר על דברים לא מעניינים שלא טרחתי אפילו להקשיב להם.
אימי התחילה לצחקק ממשהו שאוסטין אמר.
אמא?
"אז אתה טוב בגאומטריה?" היא שאלה אותו.
"ברור" הוא אמר.
"שמעת ריי, הוא טוב בגאומטריה" ברור שהוא טוב.. יש משהו שהוא לא טוב בו?
"מה?" אוסטין שאל בחיוך.
אמרתי את זה בקול?
"כלום כלום" אמרתי.
"אולי.. אולי תוכל לעזור לריילי שלי? לא כלכך הולך לה בגאומטריה.." אימי פנתה לאוסטין.
"אמא" נזפתי בה.
"לא זה בסדר, זה יהיה מעולה. אני וריילי.." הוא הביט בי במבט תחמני "אנחנו נורא מסתדרים ביחד" הוא המשיך ופרע את שיערי.
"מעולה" אימי אמרה קורנת מאושר.
"כלום לא מעולה. אני לא הסכמתי לשום דבר מזה!" אמרתי בכעס.
"אוי נו באמת ילדונת,יהיה כיף.. ניפגש אצלך מחר אחרי הצהריים" הוא אמר וקם.
"נורא שמחתי לפגוש אותך שוב גברת ג'פסון" הוא אמר לה בחיוך ופנה לעבר המטבח.
אז כן. ההורים של אוסטין הם ממש במקרה המנהלים של רשת המילקשייקים העולמית (כןכן עולמית) שאני עובדת בה. מה שאומר שהוא זה שאחראי על המסעדה כולל העובדים [אני] בזמן שההורים שלו לא נמצאים בעסק או בארץ. שזה בערך.. תמיד.
"הוא ילד נורא חמוד האוסטין הזה, לא?" אימי חייכה אלי.
לא אמא. ממש לא.

"אני שונאת אותו, למה הוא חייב לעשות לי את זה תמיד?" אמרתי בעצבים כשהיינו בבית של רוז.
"אוי איזה חלום, שיעור פרטי עם אוסטין גרייט" אמרה סטפני בחלומיות ונפלה על המיטה של רוזי.
"ממש חלום, חלום בלהות אולי" גלגלתי את עיניי.
רוז נכנסה עם שתייה וכמה חטיפים "מה הולך?" היא שאלה.
"לריילי יש שיעור פרטי היום" סטפני פלטה. ואני נחרתי בבוז.
"הוו" רוז צחקקה והתיישבה על קצה המיטה.
"עם אוסטין" הוסיפה סטפני.
"הווווו" רוז הגבירה את הנהימה שלה.
"זה הולך להיות סיוט" נשכבתי על המיטה באנחה.
"דיברת עם כריס?" שאלה אותי רוז לפתע.
"לא, ואני גם לא מתכוונת לדבר עם הבוגד הזה" מלמלתי. לעזאזל כריס..שכחתי ממנו..
"גילית כבר מי שלח לך את התמונה?" שאלה סטפני.
"לא" התרוממתי במהירות מהמיטה. "אבל זה דווקא משהו שאני מתכננת לגלות.." אמרתי.
"אני הלכתי"
"לאן?" הן שאלו.
"הביתה" משכתי בכתפיי. "אוסטין אמור להגיע אליי עוד בערך חצי שעה ואני לא מוכנה שאמא שלי תהיה זאת שתפתח לא את הדלת..בפעם האחרונה שהם דיברו זה לא נגמר הכי טוב" אמרתי להן והן צחקו.
"נדבר" מלמלתי אליהן ויצאתי.