#שנאהבה_פרק 3.

הסתכלתי על התמונה שעות. ישבתי על המיטה ו..לא יכולתי להאמין.
זה לא הגיוני, זה פשוט לא הגיוני!
"מה קרה הגעתי הכי מהר שיכו…ריי מה קרה?" התפרצה סטפני לחדרי.
הרמתי אליה את מבטי כשאני עדיין בוכה, ייבבתי והושטתי לה את הפלאפון שלי.
"בן זונה" היא אמרה שהסתכלה על התמונה.
"איך זה הגיוני סטפ, הייתי בטוחה שהוא אוהב אותי…רק אתמול היינו בבאולינג וצפינו בסרט" אמרתי בוכה.
"ריי.." היא אמרה בשקט וחיבקה אותי מה שגרם לי להתפרץ בבכי בתוך חיבוקה.
"אני שונאת אותו" מלמלתי.
"הוא כלכך הולך לחטוף ממני הבן זונה הזה" היא אמרה בכעס.

"את בסדר ריי? שמעתי את החדשות.." אמרה לי רוז כשהיינו במסדרון. יש מישהו שלא שמע את החדשות?
"כן.. בטח.." מלמלתי אליה (ברור שאני בסדר. גיליתי שחבר שלי בגד בי עם איזה זונה מכיתת מדעים. למה שאני לא אהיה בסדר?)
נכנסנו לכיתה , לא היה לי כוח לכלום. במיוחד לא לעובדה שאוסטין אמור להגיע עוד כמה דקות-להתיישב לידי-לחגוג על הפרידה האיומה שלנו-ולרדת עליי כל החיים על זה שהוא הרבה יותר ג'נטלמן מכריס.
והדבר שהכי מכעיס אותי. זאת העובדה שבעניין הזה, הוא צודק.
ואז הוא נכנס. כמובן מלא בקהל המעריצים שלו שתמיד מושכים תשומת לב כדי שחלילה אף אחד לא יפספס את אוסטין גרייט.
שלא לדבר על הבנות שנמרחות עליו 24 שעות ביממה בלי להבין שהוא 'לא בנוי לקשר רציני'.
מבטו ישר נח עליי. ידעתי. לעזאזל. הוא גם יודע.
הקדמתי תרופה למכה והנחתי את ראשי על השולחן כשהוא התחיל להתקרב לעבר השולחן.
"בוקר" הוא מלמל והתיישב.
לא עניתי.
"ילדונת…"
"מה-אתה-רוצה-?"
"רק רציתי…"
"תעזוב אותי בשקט אוקיי?" אמרתי בכעס ויצאתי מהכיתה בעצבים בדיוק בשנייה שהמורה עמד להיכנס לכיתה.
רצתי לשירותים הכי מהר שיכולתי. למה הוא היה חייב להיות כלכך..חסר לב.
למה לבגוד?
אני באמת האמנתי שהוא אוהב אותי..אני כזאת טיפשה!
ניסיתי למחות את דמעותיי. מה שלא כלכך הלך כי הן פשוט ירדו מעצמן. הייתי מספיק שקטה בשביל שהבנות שנכנסו אחריי לא ישימו לב שאני נמצאת באחד התאים.
"שמעתם על הבגידה?" שאלה אחת.
"מישהו לא שמע? ועוד שלחו לה את התמונה, תתארו את הפרצוף שלה כשהיא ראתה את התמונה של חבר שלה מתנשק עם דריה" היא פרצה בצחוק.
"מה זאת בכלל?" שאלה השלישית.
"ריילי ג'פסון, מכיתה י"א 3" זה היה הקול של הראשונה.
"ריילי של אוסטין?" שאלה השלישית.
"כן" היא ענתה לה.
"מגיע לה" אמרה פתאום הראשונה שדיברה.
"איך היא עדיין לא עברה תיכון?" צחקה השנייה.
"כלכך. אני במקומה הייתי מתה מרוב בושה" אמרה השלישית והן יצאו.
הצטערתי על העובדה שהגוף שלי קפא במקומו ועצר אותי מלקפוץ על שלושת הבנות האלה.
אני אפילו לא מכירה אותן! והן רק שלוש בנות מתוך 5,000 תלמידים. שכולם-אבל-כולם מכירים אותי בתור 'ריילי של אוסטין'.
אני שונאת אותו. ועוד יותר שונאת את העובדה שכולם מכירים אותי בזכותו!!
נשארתי בתא עוד כמה דקות עד שהגעתי למסקנה שאם אני אמשיך להישאר בתא לא יישאר לי מספיק אוויר לחמצן מרוב הסירחון.
יצאתי למסדרון, חבורה גדולה התקבצה סביב משהו. מכות.
"אוסטין, אוסטין, אוסטין"
לא נמאס לאידיוט הזה להסתבך?
התקרבתי כדי לראות למי הפעם אוסטין מחטיף מכות, נדחפתי בין כל התלמידים.
נעצרתי.
"אוסטין מה אתה עושה?" צרחתי כשראיתי אותו תופס בחולצתו של כריס ומחטיף לו אגרופים כלכך חזקים, שהפרצוף שלו התחיל להצטמק.
אוסטין הסתובב אליי בשנייה. הוא כעס ולסתו ננעלה כשהחזר להביט בכריס.
"כלום.." הוא מלמל והעיף את כריס על הרצפה.
מה – לעזאזל – זה – היה – ?