#שנאהבה_פרק 2.

שכבתי עם כריס במיטה, שנינו בוהים התקרה.
ואז צחקתי.
"מה?" כריס שאל מגחך.
"כלום" אמרתי והסתובבתי אליו.
"את רוצה שנצא היום?" שאל אותי בחיוך וליטף את פניי בעדינות.
"אממ, כן ניראה לי שזה עדיף מאשר שנמשיך לבהות בתקרה" אמרתי בחיוך.
הוא צחק טיפה.
"סרט?" הוא שאל.
"בתנאי שאחר כך הולכים לבאולינג!" אמרתי.
"אוקיי" הוא צחק וקם מהמיטה.
"אתה מקפיץ אותי הביתה כדי שאני אוכל להתארגן?" שאלתי אותו כשנעמדתי.
"מממ, את האמת שאני צריך לעשות משהו עכשיו, לא אכפת לך ללכת ברגל נכון?" שאל.
"אה… אממ.. לא זה בסדר" אמרתי (זה בסדר שחברה שלך תלך בגשם לבד הביתה. כן זה נורא בסדר..)
לבשתי את המעיל השחור והארוך שלי והסתובבתי לכריס כדי לתת לו נשיקה לפני שאני הולכת, אבל הוא כבר היה בחדר האמבטיה והמים התחילו לזרום.
אז הסתפקתי בלצעוק לו..
"כריס הלכתי" צעקתי מבעד לדלת.
"ביי" הוא צעק בקצרה.
יצאתי מביתו של כריס, יורדת במורד המדרגות של הבניין בו הוא גר.
גל של קור תפס אותי. לעזאזל, אני שונאת חורף.
אף פעם לא הבנתי למה כולם כלכך אוהבים חורף, זה כלכך לא כיף…
הגעתי לתחנת האוטובוס אחריי רבע שעה של הליכה, התיישבתי בתחנה, מנסה להגן על עצמי מהמבול שירד (מה שלא הכי הלך לי כי הגג של התחנה היה פאקינג-שבור).
רכב שחור עצר מול התחנה.
החלון נפתח ורק הפרצוף שלו גרם לי ליותר צמרמורות בגוף.
"מה את עושה שם ילדונת?" הוא צחק.
"נחש" ניסיתי להתעלם ממנו. כלכך אין לי כוח אליו!
"תעלי" הוא אמר.
"מצחיק" מלמלתי אבל הוא שמע אותי.
"ילדונת כנסי לאוטו, יורד מבול בחוץ" הוא הרצין.
"מעדיפה למות פה מקור מאשר להיות תקועה איתך באוטו" יריתי לעברו ובדיוק האוטובוס הגיע.
התכוונתי להוציא את הכסף ולעלות לאוטובוס אבל..שיט שיט שיט.
"קיבינימט" התעצבנתי.
הסתכלתי לכיוון הרכב שחור והחדש של אוסטין, הוא הרים גבה בשעשוע והבין בי.
"לעזאזל" מלמלתי לעצמי ועליתי למכוניתו.
"וואוו" לא הצלחתי להתאפק ונדהמתי מהמראה של המכונית. הכל היה כלכך…חדש ויפה.
אוסטין עדיין הביט בי משועשע.
"מה?" הסתכלתי עליו לא מבינה.
"אוהבת?" שאל.
"היא…בסדר.." מלמלתי.
"הוו היא בסדר" הוא צחק והגביר את החימום.
באופן אוטומטי הושטתי את ידיי אל פתח האוורור שממנו יוצא המזגן, באוטו היה כלכך חמים ונעים לעומת בחוץ.
אוסטין שתק, להפתעתי הרבה. אבל לא יכולתי עם השקט הזה יותר..הוא כאב לי האוזניים.. אז התחלתי לדבר.
"אז…" התחלתי להגיד.
אוסטין העיף בי מבט, "אז?" הוא שאל משועשע.. מבין מה אני מנסה לעשות.
"טוב פשוט תדבר!" אמרתי לו.
חיוכו התרחב.
"מה עשית שם לבד? כריסוש נטש אותך?" הוא שאל.
"אוקיי התחרטתי תמשיך לשתוק"
הוא צחק.
"ורק שתדע" המשכתי "שלא, הוא לא נטש אותי. ואנחנו יוצאים היום לסרט.. ולבאולינג!" אמרתי.
"וואוו גם סרט וגם באולינג?" הוא שאל בציניות.
"אוי תשתוק כבר"
"ואיך הוא חשב לקחת חברה חולה לבאולינג?" הוא המשיך.
"מה?" שאלתי לא מבינה.
"אה הוא לא לקח את זה בחשבון שתהיי חולה אחרי שהוא השאיר אותך לקפוא מקור בחוץ?" הוא הרים גבה.
"תפסיק לשחק אותה ג'נטלמן, אין לך זכות, כולם יודעים מי אתה." אמרתי לו בכעס.
"ילדונת..שנינו יודעים את מי יותר רוצים ואת מי פחות..ושנינו יודעים שאני יותר ג'נטלמן ממנו" הוא אמר לי.
"אתה לא. ילדון."
"הוו , מישהי כאן משתמשת בכינויי חיבה" הוא צחק.
"היית מת" אמרתי ויצאתי מהאוטו בשנייה שהוא חנה מתחת לביתי.
"תודה לא הייתה מזיקה" הוא צעק מהחלון.
"לך תזדיין" צעקתי ונכנסתי לבניין.