#שנאהבה_פרק 1.

ישבתי שם, בין כל ההמון המריע, לעזאזל.. זה סיוט?
מיליוני תיכוניסטים מושפעים צועקים את השם השנוא עליי בכל העולם.
"אוסטין, אוסטין, אוסטין"
שמישהו ישתיק אותם לעזאזל!!
"אומייגד ריי, עוד הקפה שלמה!" צווחה סטפני לידי כשהיא לא מפסיקה להרביץ לי בכתף מרוב התרגשות.
"מה? של מי?" שאלתי באדישות (כאילו שזה באמת מעניין אותי..), והרמתי את מבטי מהפלאפון שעד עכשיו דיי הסיח את דעתי מהמשחק המטומטם.
"אוסטין דא" היא אמרה ואז צרחה לאוסטין משהו על זה שהיא רוצה ממנו ילד. תזכירו לי למה אני כאן?
תחבתי את האוזניות הלבנות לאוזניי וניסיתי להתעלם משאר המשחק… מה שלא ממש הלך כשבכל הקפה של אוסטין כל הקהל הריע כמו משוגע וגרם לי לאבד את השפיות כל פעם מחדש.
שמישהו יירה בי עכשיו.

"אני לא מבינה למה מכריחים אותנו לבוא למשחקים, את מי זה מעניין?" אמרתי לסטפני אחריי המשחק כשהתקדמנו בחזרה לכיתה.
"את רצינית?? זה ההישג היחיד שיש לתיכון הזה!" היא אמרה נחרצות.
הרמתי גבה בספקנות, "את מתכוונת שאוסטין הוא ההישג היחיד בתיכון הזה" אמרתי.
"בדיוק. תודי בזה ריי, בלי אוסטין. אין לתיכון הזה כלום." היא אמרה בדרמתיות.
"אוי תעשי לי טובה" אמרתי ונכנסתי לכיתה.
התיישבתי במקומי והתחלתי להתעסק בפלאפון, כריס שלח לי הודעה. חייכתי לעצמי.
צעקות התלהבות נשמעו בכיתה כשאוסטין נכנס לכיתה. הרמתי את עיניי ממסך הפלאפון וגלגלתי עיניים.
השיער הבלונדיני שלו, העור השזוף, העיניים הירוקות, הגוף השרירי, החיוך המושלם עם הגומה הימנית. שנאתי בו הכל.
הוא נראה לגמרי אדיש לתשואות הכיתה אבל עדיין חייך לכולם.
הורדתי את מבטי בחזרה למסך הפלאפון ועניתי לכריס.
צל כבד הופיע מעליי וכשהרמתי את מבטי אוסטין היה קרוב אליי כשרכן לעבר שולחני.
"שמעת ילדונת? ניצחנו" אמר בחיוך הזה שלו.
"הייתי שם" אמרתי באדישות והורדתי את מבטי שוב לפאלפון , שוב מחייכת מאחת ההודעות שכריס שלח לי.
המורה נכנסה ואוסטין התיישב לידי (מקום-קבוע-לצערי-הרב).
התכוונתי להחזיר לכריס הודעה אבל אוסטין חטף לי את הפלאפון עוד לפני שהספקתי.
הוא הסתכל על ההודעות וצחק.
"כריס אה?" הוא צחק והתחיל לקרוא את ההודעות בקול.
"'אני אבוא לאסוף אותך אחריי הלימודים אהובתי'" הוא ציטט את אחת מההודעות שכריס כתב לי.
"תביא לי את זה מפגר" אמרתי וניסיתי לחטוף לו את הפלאפון.
"מה זה ילדונת, אם הייתי יודע שאת אוהבת קיטשיות אולי הייתי מתחיל להיות קיטשי איתך 'אהובתי'" הוא קרץ לי.
"לך תזדיין חמור" אמרתי וטיפסתי עליו כדי לחטוף בחזרה את הפלאפון שלי בחזרה.
"מה קורה שם?? ריילי ואוסטין אתם רוצים לשתף אותנו במשהו?" המורה צעקה.
נעצרנו במקום. הוא עם הפלאפון שלי מורם באוויר ואני עליו. כל הכיתה בהתה בנו.
לעזאזל.
"אני חושב שלריי כאן יש הרבה מה לספר על כריסוש, לא ילדונת?" הוא אמר והסתכל עליי בתחמנות.
הוא כלכך הולך לשלם על זה.
חטפתי לו את הפלאפון מהיד לפני שהוא שם לב והתיישבתי בחזרה על הכיסא.
"לא!" אמרתי.
"טוב אני מציעה ששניכם תהיו בשקט. אוסטין אנחנו נורא גאים בך על הניצחון אבל זה לא סיבה לחרוג מהכללים" המורה אמרה.
"נכון אוסטין" אמרתי לו בחיוך מתגרה, מחזקת את דבריה של המורה.
"וגם את גברת צעירה!" הזהירה אותי גם המורה.
"שמעת גברת צעירה?" החזיר לי אוסטין באותה מידה.
גלגלתי עיניים ונשענתי לאחור.
כבר הזכרתי שאני שונאת אותו?

התקדמתי לעבר החנייה של התיכון, כריס חיכה לי ליד הג'יפ הגדול שלו.
"היי לך יפיפייה" הוא אמר לי.
"היי" אמרתי לו בחיוך וחיבקתי אותו.
"לא ראיתי אותך כל היום.." הוא אמר.
"כן, היית במשחק?" שאלתי.
"לא.. הגעתי די מאוחר ולא הספקתי"
כריס..טוב כריס הוא דיי ההגדרה של מושלם. מבחינתי לפחות.
לי יש סטנדרטים קצת אחרים…
כריס לומד בכיתה י"ב, ככה שהוא גדול ממני בשנה.
הוא חכם, הוא נראה דיי טוב.. עיינים חומות גדולות, שיער קצוץ וגוף בסדר (אז הוא מטר 60 נו אז מה??), הוא נחמד, הוא עוזר, הוא תומך.. הוא הכל.
"הייי לכם זוג מאוהב" צווחה סטפני מאחורינו וקפצה על שנינו.
"וואו שלום גם לך" צחקתי. סטפני התרחקה מאיתנו קצת וחייכה אלינו.
"ריי אני צריכה את העזרה שלך" היא אמרה פתאום.
"כן?" שאלתי והרמתי גבה, סטפני.צריכה.עזרה.ממני.?
טוב אז בואו אני אסביר את זה ככה.
סטפני היא אחת שאף-פעם. אבל אף-פעם. לא צריכה עזרה.
היא עצמאית, ומשיגה כל מה שהיא רוצה בלי ששום דבר יכול לעצור אותה.. והיא עושה את זה לבד!
"נכון שאת ואוסטין…" היא התחילה להגיד אבל קטעתי אותה.
"אוי אל תמשיכי"
"בבקשה ריי, תהיי חברת אמת!!" היא התחננה.
"אני אהיה חברת אמת בכך שאני אדאג שלא תתקרבי לאוסטין." אמרתי.
מה היא פאקינג מוצאת בו?!
"אויש , כריס! נכון שאוסטין מושלם?" היא פנתה לכריס שנראה דיי מבולבל מהשיחה שלנו.
"אממ.. טוב.. כן, אוסטין דיי מושלם" הוא אמר.
"כריס (?!)" אמרתי לו.
"מה??" הוא שאל לא מבין.
"אוסטין לא בשבילה! הוא לא בשביל אף אחת!" אמרתי במבט נגעל.
"אוף נו תפסיקי ריילי" היא התעצבנה.
"סטפ, אם את רוצה את אוסטין את מוזמנת לנסות להתחיל איתו, אל תערבי אותי בזה" נאנחתי.
"אבל ריי הוא לא מתייחס לאף אחת חוץ מאלייך!" היא רטנה.
"ביי סטפני" אמרתי ופניתי לג'יפ של כריס.
"את חברה רעה!" היא צעקה לי.
"אוהבת אותך" צעקתי לה מהחלון כשכריס עלה גם הוא על הג'יפ והתחיל לנסוע.