שמרתי על הלב שלי

שמרתי על הלב שלי כמו על הברביות שהיו לי שהייתי קטנה לא נתתי לאפחד להיכנס לתוכוו..

הכרתי אותו מאחת החברות שלי הוא היה נראה טוב.. אפילו טוב מאוד! אבל בכל זאת היה בו משהו שקצת עיצבן אותי, ככל שהוא אמר יותר את ה'מילים היפות שכל בחורה תימס מהם' כך יותר שנאתי אותו… באחת הפגישות שלנו הוא שאל אותי ״איך נכנסים ללב שלך תגידי לי?״ , ״ אין כניסה״ אמרתי לו חד וחלק ולמרות שכל גבר שהכרתי מיד ויתר אחרי ששמע את זה הוא לא, הוא המשיך להילחם עד שלבסוף הלב הביס את השכל והוא נכנס לי עמוק לתוך הלב

היה לנו חצי שנה של אהבה ואפילו רחל מהבית קפה אמרה לי שהיא אוהבת תמבט שלי שאני איתו.. חשבתי שזה לנצח או לפחות עד המוות.. וכל החצי שנה שלנו כל כך פחדתי שהוא יבין יום אחד שאני לא מציאה שהוא יכול למצוא אהבה טובה יותר במקום טוב יותר..

אחרי חצי שנה של אהבה אין סופית הוא כנראה הבין ונפרדנו וברגע אחד הכל קרס מעליי תמיד פחדתי לתת את הלב שלי למישהו והוא יעזוב איתו הוא הבטיח לי שנחזור.. שאהבה כמו שלנו לא מוצאים במועדון עם הבחורות שעושות טובה שלובשות משהו ולא עם הבחורים שמחפשים לזיין שאהבה כמו שלנו לא מוצאים בישיבות של חמישי וביציאות של הסופ״ש הוא נישק אותי כל כך חזק ועזב את הדירה שלנו ואפילו הכלב שלנו בוב הבין שנשבר לי הלב והתכרבל בתוכי

שמרתי על הלב שלי כל כך חזק מהפחד שהוא ישבר לי יום אחד לא נתתי לאפחד להיכנס לתוכוו. אבל איכשהו הוא נכנס לתוכוו ושהוא עזב? איתו גם הלב שלי ואחרי זמן מה גם התנפץ לאלפי רסיסים של געגוע..