שמונה מיוחדים

יש לי שמונה אנשים. שמונה מיוחדים.
שמפזרים בחיי אור ואהבת חינם.
כל כך הרבה אהבת חינם.
וכשקשה לי, וכשרע לי, וכשאני מחפשת בכל כוחי לשנוא, סתם ככה, בלי סיבה, אני לוחשת לי בשקט בשקט, בלי שאף אחד ישמע:״שמונה״
כמה פעמים שצריך. ואני נזכרת בהם. ואיך כל אחד מהם מכיל חלק ממני. מכיל אותי. איך כל אחד מהם ממלא אותי בהשראה ובטוּב אמיתי. איך שאני מנסה בכל כולי לספוג ולגמוע מכל אחד ואחד מהם כמה שרק אפשר.
יש לי שמונה אנשים.
שיחד איתם אני פוקחת בכל בוקר זוג עיניים ועוברת יום שמקרב אותי רק קצת אל המקום שאליו אני רוצה להגיע. אבל הם הופכים את זה לנוראי הרבה פחות.
יש לי שמונה אנשים. שמונה מיוחדים.
ואת חלקם אני מכירה, ואת חלקם אני פוגשת בכל יום, ואת חלקם מעולם לא פגשתי. אבל זה לא משנה. כי אדם שאוהב אדם אחר בלי סיבה ספיציפית, לא צריך להכיר.
יש לי שמונה מיוחדים. שהם שלי.
והם לא יודעים שהם חלק ממני, הם לא יודעים שהם המיוחדים שלי.
מעניין אם גם אני המיוחדת שלהם.
אני אוהבת אותם אהבת אמת.