שמואל חלק ב

בכיתי עליך הרבה
אתה יודע
התחרטתי ששיקרתי לך
התחרטתי שלא נתתי לנו לקרות
בכיתי וכעסתי על עצמי כל כך הרבה זמן
והינה הופעת שוב אחרי כמעט שנתיים
כמה אני רגילה לזה שאתם חוזרים.
אתה איתה כבר שנה וחצי..
לא מאמינה שעברה שנה וחצי מאז שנתתי לך ללכת איתה .
והינה אתה מופיע במקום העבודה שלי!
ואני מביטה בך ,
ומחייכת וכבר לא מתחרטת
שאתה לא חלק מחיי,
ומבינה שמצאת את מקומך
ואני את מקומי.
כנראה לא היינו צריכים להיות
או שרק היית חלק מעבר,
את הלילות שלנו באור ירח אני זוכרת !
את השיחות הליליות והשיחות תמיד אזכור!
את המגע הרך שלך ואת בחיבוק החם שאתה תמיד נותן לי תמיד אנצור!
הרי גרמת לי להרגיש נאהבת פעם הראשונה בחיי
ולזה אני מודה לך
אך עזבת אותי עבורה ,בחרת בה כי אני לא בחרתי בך
או שבחרתי בנו מאוחר מידי .
שכבר היית על סירה לצד השני של האי איתה
אזכור לעד את בחיבוק האחרון שנתת לי ,
באותה שחייה לילית ..
עטפתי אותך בזרועותי ונשמתי אותך
רועדת מפחד מהקירבה שלנו,
רועדת מפחד מהעניים שעולות לי לראש
ומהקולות שצועקים לי שאני בוגדת בו.
אילו היית יודע כמה הוא דפק אותי אולי היית מבין אותי
ולמה כל פעם שנהיינו קרובים מידי
ברחתי
הייתי שלו
חלק גדול ממני היה שלו
אילו רק היית שואל אותי ממי ברחתי ?ממי אני מפחדת
היית אומרת לך !
רציתי !
ואני רוצה שתדע שרציתי בנו
רציתי שיקרה משהו
רציתי לא לפחד ולנשק אותך לעד!
ונכון!לא אשקר נתתי לך ללכת אליה ברגע שנתנה לך את הסימן,הלכת אחריה כמו עיוור .
ונכון פחדתי !
פחדתי לתת לך מקום אצלי.
אך אני בסדר עכשיו ,
אני מאושרת
אתה סהכ היית אבן דרך
שהנהנתי ממנה לאורך חודש וחצי
תשאר איתה אתם חמודים
אני אמצא את האחד שלי
הוא יבוא זה רק עניין של זמן
ובנתיים אני מוצאת לי נחמה ושלווה כי אני יודעת שאתה בסדר
ושאתה לא בשבילי
ושאינטואיציות שלי תמיד היו נכונות לגבינו
אין לי עתיד
ואני בסדר עם זה.