שלך, שלנו

מכתב לעצמי,
שלום, אני באמת לא מאמינה שאני כותבת לדבר הזה.
כן אני מתפלאת כל יום מחדש על ההחלטות שלי בעבר,
בשבילך זה הווה. ואת מאוד מבולבלת עכשיו, אבל בכל
זאת חושבת שאת צודקת. זה מאוד אופייני לי, לנו.
אני לפעמים מקווה שייקח לך פחות יותר זמן להבין איפה
טעית. שאת קרובה לאדם שאת אף פעם לא מקום ראשון
אצלו, בן אדם שמדבר איתך בזמנו הפנוי ולא מפנה זמן
כדי לדבר איתך. הוא בשבילך הכל, באמת שכן.
את כל כך נחמדה, מנסה לשכנע את עצמך שיש לך ניסיון
ושלא אכפת לך, מנסה לחיות כראוי לאור העובדה שקשה,
קשה לך לראות אותו יחד איתה, אפילו בלי שהיה איתה,
הוא תמיד החשיב אותך כמובן מאליו ולא משנה כמה עזרת
לו וכמה עשית בשבילו מעבר למה שיכל לחשוב.
גרמת לו לצחוק, גרמת לו להבין…
חוץ מדבר אחד. ואפילו עכשיו אני יודעת שהוא לא יצא
מליבך. מהלב של שתינו. אבל לפחות בעתיד, אמנם לא
כל כך קרוב, את תביני. תביני שהיית טיפשה ותכתבי מכתב
מטופש לעצמך, כי זה מה שאת אוהבת לעשות. לכתוב,
ובין אם זה לו ובין אם זה לך עצמך את תכתבי מהלב והמילים
יצאו כמו המנגינה של השיר האהוב עליך, המילים פשוט
יהיו חלק ממך, אבל שתינו יודעות.
לא משנה כמה מילים מהלב והנפש תכתבי הוא עדיין
לא יהיה שלך…