שלג בבוסטון (פרק 20)

"תוריד ממנה את האקדח." אמרתי באיום "היא לא קשורה לכלום!"
"אני לא רוצה ממנה כלום יקירתי. אני רק רוצה את מה ששייך לי"
"קודם תשחרר אותה!"
"קודם תביאי לי את זה" אמר האיש ובעודי מהססת טען את האקדח
"בסדר אני אביא לך אותו! רק תתן לי לקח אותה לחדר שלה"
האיש הנהן בראשו ולקחתי את גל לחדר שלה
"גם מה שקרה פה אף פעם לא קרה ברור?"
"כ..כן" אמרה גל בפחד ונכנסה לחדר."
הייתי ממש בלחץ ולא ידעתי אם לתת לו את היהלום או שלהשאיר אותו פה וזו תהיה סכנה לכל הבית שלי.
הלכתי לתיבת התכשיטים של אמא והוצאתי אות היהלום ממנה
"למה באת לכאן?" שאלתי "מה אתה רוצה ממני וממשפחתי"
"כמה חמוד.. את כה תמימה" אמר האיש "עכשיו בבקשה תתני לי אותו ואף אחד לא ייפגע.."
"אני לא נותנת לך אותו." אמרתי
"חבל.." אמר היש ואני כמעט בשקט מוחלט לקחתי סכין חיתוך שהיה מונח על שולחן האוכל "אני אהיה חייב לפגוע בהם. "
הרמתי את הסכין וכוונתי אותו אל האיש "תעזוב אותנו או שתקבל דקירה!"
"רוצה לנסות אותי ילדה? אין בעיה. האקדח מוכן. אם לא תתני לי את היהלום תוך.. 10 שניות הילדה הקטנה גמורה."
"אולי תפסיק לערב את גל? היא לא קשורה לעניין."
"אבל זה שאת מנסה לחמוק ממני הופך אותה יותר ויותר קשורה." אמר האיש
"את נותנת לי אותו או שאני צריך להתחיל לספור לאחור?"
לא ידעתי מה לעשות. אסור לי לתת את היהלום לנוכל הזה אבל אסור לגל להיפגע.
"נו. אני ממתין"
"אני לא אתן לך אותו!" צעקתי וכוונתי את הסכין אליו.
"טוב את ביקשת את זה. תתכונני לסוף חיי האחות שלך"
הנוכל ניסה לעלות לחדר של גל אבל אני ניסיתי לחסום אותו והתחלנו לריב.
כל אחד פגע בשני קצת וקצת עד שהוא כוון אליי את האקדח ואמר "את נמאסת עלי! אני אפגע בך ואקח את היהלום." אמר ברעידה
"אני סופר מחמש עד לאפס ותגידי ביי לחיים שלך."
רעדתי והוא התחיל לספור "חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת…"
אבל לפני ששמעתי את הירייה שלו ראיתי שהוא מעולף על הרצפה ועל ראשו מטרייה כחולה. הרמתי קצת את ראשי וראיתי את אורן.
"איך נגכנסת?" שאלתי
"הדלת הייתה פתוחה וראיתי שהוא מאיים עלייך אז לקחתי את המטרייה שלי ו…"
אורן הושיט לי יד ועזר לי לקום. חיבקתי אותו והודתי לו על כך.
"תתקשר לג'פרי!" קראתי "אני אנסה לעקב אותו או להעיף אותו מכאן!"
אורן לקח את הטלפון והתקשר אליו ובינתיים חשבתי על רעיון להעיף אותו.
ניסיתי לחשוב על רעיון ולא שמתי לב אל זה שהנוכל הצליח להתאושש.
"חשבת לסדר אותי?" שאל "את באה איתי!" אמר ותפס אותי עם חבל עבה וקר את עיניי.
"אורן! הצילו!" צעקתי "תשמור על גל!!!"
"תעזוב אותי חתיכת מרושע שכמותך!" צעקתי בעודי מנסה להשתחרר
"אין מצב! את שלי עכשיו" אמר וקשר את פי עם ממחתה.
כשהמכונית שלו עצרה הוא הרים אותי והכניס אותי למקום עם ריח די משונה וכשנפתחו עיניי ראיתי שאני במרתף חשוך מלא במזון.
"כמה זמן אתה תחזיק אותי כאן?"
"עד שאקבל את מה ששלי!"
"תשחרר אותי כבר!" אמרתי וניסיתי להשתחרר
"בינתיים תשארי כאן. וכשתחליטי לתת לי אותו תודיעי לי". אמר הנוכל והלך משם.
עכשיו אני באמת תקועה. איך אני אמורה לצאת מהמרתף הזה עכשיו? גם הטלפון שלי לא נמצא איתי. טוב צריך לחשוב חייב להיות פה משהו שיוכל לשחרר אותי מהחבלים. הסתכלתי סביב וראיתי סכין קטנה ליד כמה לחמניות. התגלגלתי עם החבלים אל אבר הסכין וניסיתי לחתוך את החבלים. "זה לא אפשרי. זה עבה מדי" אמרתי לעצמי.
התחלתי לפחד. לא ידעתי מה השעה וכמה זמן אצטרך לשבת שם עד שפתאום שמעתי נביחה מוכרת. הסתכלתי אל החלון שהיה מעליי וראיתי את טאו מסתכל עליי משם.
"טאו איך הגעת לכאן?" שאלתי בלחש כמובן שהוא לא יענה לי.. אבל ראיתי שאורן וג'פרי מאחוריו.
"עלמה, תחכי שם! אנחנו נשחרר אותך!" קרא ג'פרי.
בזמן שחיכיתי להם, שניהם ניסו לפרוץ לתוך המרתף.
שמעתי אותם נלחמים באותו נוכל. נשמעו כמה יריות וכמה צעקות.
הדלת נפרצה ואורן פרץ את הדלת
"עלמה!"
"אורן אני כל כך שמחה לראות אותך!" אמרתי בשמחה "תשחרר אותי."
אורן בא לשחרר אותי
"מה קרה ליד שלך?" שאלתי אותו
"חלק מהקרב הקטן עם הנוכל הזה. נחתכתי קצת אבל זה לא כואב." אמר לי "בואי נצא מכאן כבר"
"אבל איפה ג'פרי?" שאלתי
"הוא הלך עם הנוכל הזה למכונית שלו"
שנינו הלכנו הכי מהר שיכולנו למכונית של ג'פרי וראינו שהנוכל קשור.
"ילדים לכו לבית שלכם. אני כבר אטפל בו" אמר ג'פרי והלכנו ביחד עם טאו לבית שלו.
כשהגענו לבית של אורן עמדנו קצת ליד הדלת ודיברנו
"אני ממש מודה לך שהצלת אותי. מי יודע מה הייתי עושה אם הייתי נשארת שם הרבה."
"טוב זה המעט שאני יכול לעשות.. "
מצאתי את הטלפון בכיסי. כניראה שכן לקחתי אותו. התקשרתי הביתה כדי לברר שהכל בסדר עם גל ואמרתי לה שתספר לאמא את הכל ושתגיד שעכשיןו אנחנו בטוחים.
"עלמה מה את עושה?"
"משתיקה את הטלפון."
"אבל למה?"
"כדי שכלום לא יפריע לנו.."
"למה את מתכוונת?"
"פעם שלישית גלידה?" חייכתי והתקרבתי אליו לאט לאט
"כשהיינו קרובים מאוד גיחכנו אחד לשני ו…
זה קרה בפעם הראשונה. הנשיקה הראשונה שלי ושל אורן. כשזזנו לאחור ראינו שהתחיל לרדת שלג.. "השלג הראשון של החופש!" אמרתי
"הנשיקה הראשונה שלנו בחופש!" צחק אורן וחיבקתי אותו.
בינתיים הלכנו ביחד לטיול עם טאו וג'פרי הגיע לתחנה והתכונן להכניס את הנוכל לכלא.
"קדימה תחנה אחרונה יש לך הרבה מאוד זמן להיות כאן." אמר וכשפתח את דלת המכונית הוא ראה שהנוכל השתחרר וברח..
אני ואורן בינתיים הגענו לבית שלי עם טאו וגל יצאה החוצה בריצה וחיבקה אותי.
"דאגתי לך!" אמרה
"אל תדאגי עכשיו הכל טוב." אמרתי והחזרתי אותה הביתה.
"אז תגידי.. זה אומר שאנחנו?" שאל אורן
"מה נראה לך?" שאלתי בצחוק
"לא יודע.." אמר
התקרבתי אליו שוב ונישקתי אותו שנית. וכשזזנו לאחור שמנו לב שטאו נעלם
"חשבתי שאתה החזקת אותו"
"טאו?!" קראתי "טאו?!"
ראיתי אותו רץ לכביש כדי לתפוס חתול ואחת המכוניות התקרבה אליו במהירות
"טאו לא!!!!!" צעקתי ורצתי במהירות אל הכביש כדי לנסות להציל אותו…