שלג בבוסטון (פרק 16)

אבל כשנכנסתי הביתה.. כנראה שהכל נגמר…
ראיתי את אמא וגל בכניסת הבית ואמא נראתה עצבנית
"מה חשבת לעצמך?!" אמרה אמא בכעס
"מה חשבתי על מה?" שאלתי בתמימות
"ככה להביא כלב מטונף מהרחוב ולהכניס אותו הביתה? איך את יודעת שאין לו מחלות או חיידקים? ועוד להסתיר ממני?!"
הסתכלתי על גל במבט עצבני וניגשתי אלייה בכעס
"אמרתי לך הרי לא להגיד לאמא נכון!!" צעקתי וזרקתי את התיק על הרצפה
"אבל עלמה לא הייתה לי ברירה!" צעקה עליי גל בעודה מנסה לחסום את ידי
"אבל אמרתי לך! אמרתי לך לא להגיד את תמיד פותחת את הפה שלך כשלא צריך תמיד!" צעקתי ודחפתי אותה על הרצפה.
גל החלה לבכות ועלתה לחדרה
"גברת צעירה תלכי לבקש מיד סליחה מאחותך!"
"לא רוצה! אני לא רוצה! נמאס לי כבר שכולם חייבים להרוס לי את החיים!" צעקתי והסתובבתי אל אבר דלת הבית
"את לא יוצאת לשום מקום! את מקורקעת עד להודעה חדשה!"
"לא אכפת לי! גם ככה החיים שלי לא שווים כלום!" צעקתי ויצאתי החוצה בתריקת דלת
"עלמה חזרי הנה מיד!!!!!" שמעתי את אמא צועקת.
אני הלכתי עם טאו החוצה. לא יכלתי לסבול יותר את מה שכולם עושים לי. קודם ספיר, עכשיו אמא, וגם שון ודניאל?! אני פשוט גמורה..
הלכתי לבקתה והשארתי שם את טאו וכמובן שנשארתי שם קצת למחשבות.
אחרי חצי שעה בערך שמעתי דפיקה בדלת.
"מי זה?" שאלתי
"זה אני, אורן."
פתחתי לו את הדלת וסיפרתי לו את כל הסיפור
"וואוו.. מה את הולכת לעשות עכשיו?" שאל
"אני לא יודעת.." אמרתי "אני פשוט לא יודעת"
"אולי אני אשמור על טאו? אמא שלי הרבה זמן מחפשת לנו כלב."
"באמת?"
"כן בטח! אני בטוח שכולם בבית שלי יאהבו את טאו."
נתתי לאורן חיבוק גדול והלכנו לביתו.
כשאמא שלו ראתה אותי ושמעה על טאו היא הודתה לא המון פעמים וחיבקה אותי.
"בואי נעלה לחדר שלי" אמר אורן ועלינו במדרגות.
החדר שלו היה מאוד מיוחד. הייתה לו מיטה וחצי אדומה עם מדף קטן מעל והשולחן שלו היה מעץ לבן.
"חדר יפה" אמרתי בחיוך והתיישבתי על המיטה.
"תודה" חייך "אני אלך להביא משהו לאכול. חכי כאן" אמר וירד למטבח.
בינתיים הסתכלתי קצת על חדר שלו. היו לו הרבה תעודות הצטיינות על השגיי ספורט והרבה תמונות מיוחדות.
אורן נכנס לחדר והביא לי ואפל בלגי עם שוקולד נוטלה וקצת קצפת וסוכריות.
"וואוו.. קצת הגזמת עם הפינוקים" צחקתי
"זה המעט שאני יכול לעשות אחרי שנתת לי את טאו שאני יודע שהיה מאוד חשוב לך.
המשכנו לדבר ולצחוק כמעט שעה וכשגמרנו את הואפל הוא בא והתיישב לידי על המיטה וזה כמעט שוב קרה! כמעט התנשקנו שוב אבל ברגע האחרון הטלפון שלי צלצל. אני לא יודעת למה כל פעם אני עוצרת את זה. אולי אני מפחדת להפגע שוב כמו משון?בכל אופן, הרמתי את הטלפון ושמעתי את הקול הזה ששמעתי לפני חצי שנה.. הקול שרצה לפגוש אותי ליד עץ האלון!
"אז.. אני מבין שהמידע לא כזה חשוב לך נכון?"
"אתה לא אמרת לי איזה מידע אז מעיין לי לדעת שאתה לא אדם שרוצה לפגוע בי?"
"תאמיני לי, אני לא יכול לפגוע בך" אמר "אז את באה לעץ האלון?"
"לא עד שתגיד לי מה המידע!"
"זה משהו שתשמחי מאוד לדעת."
"אבל על מה זה? למה זה קשור!"
"לאבא שלך…"