שלג בבוסטון (פרק 14)

חצי שנה כמעט עברה.. החופש הגדול מגיע עוד יומיים וכולם כבר מתרגשים.
אני ודניאל חברות אבל הקשר שלנו קצת התרחק ואני עדיין מנסה להבין מה קורה לה ומה קורה לשון.
טאו עדיין נשמר בסוד. אני ואורן מטפלים בו יום אחרי יום וגם קצת התקרבנו אחד לשנייה.
היום בבוקר בשנייה שבאתי לצאת מהבית קיבלתי שיחת טלפון מאורן.
"היי עלמה." אמר
"או היי" אמרתי לו
"תגידי את כבר הגעת לבית הספר?"
"האמת שלא, אני בדיוק התכוונתי לצאת מהבית"
"בא לך שניפגש בבקתה? יש לי משהו להראות לך"
"כן, בטח אין בעיה". אמרתי לו ויצאתי מהבית
התחלתי ללכת אל תחנת האוטובוס ליד הבית וראיתי את דניאל יושבת שם. לא דיברנו הרבה זמן רק אמרנו שלום אחת לשנייה כשהתראנו.
"היי עלמה"
"הי דניאל"
"תקשיבי אני רציתי לדבר איתך על משהו" אמרה לי בקול מודאג
"את סוף סוף פותחת את הפה?" אמרתי "מה קרה שפתאום את רוצה שנדבר"
"פשוט.. לא היה לי נעים להגיד את זה עד עכשיו כי פחדתי שתכעסי" ענתה "אבל עכשיו זה נראה כמו זמן מתאים"
"חבל מאוד." אמרתי "כי בשבילי זה זמן ממש לא מתאים אני ממהרת אז נדבר אחרי זה?" אמרתי בניפנוף קל והתרחקתי לתחנה השנייה.
אחרי 20 דקות של המתנה ונסיעה באוטובוס הגעתי לבקתה וראיתי שם את אורן יושב על הספסל הקטן.
"כמה זמן לקח לך!" קרא לאברי
"היי" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
"אז מה רצית להראות לי?" שאלתי
"קניתי משהו קטן לטאו. לא מצאת לו מיטה זוכרת?" שאל "אז קניתי לו מיטה"
"זה ממש חמוד מצדך" אמרתי והלכתי לשבת לידו.
הייתה לנו דקה של שקט ופתאום הוא התקרב אליי לאט לאט וניסה לנשק אותי אבל ברגע האחרון שמענו את הצלצול
"א..אני הולכת לכיתה. נדבר מאוחר יותר?" שאלתי והלכתי מהבקתה והסתכלתי עליו מהצד והוא נראה די מבואס..
בסיום השעתיים הראשונות ראיתי את דניאל ניגשת לשולחן האחרון בכיתה, של שון וספיר..
החלטתי לא לצוטט לשיחה שלהם אבל כן לעקוב אחרי דניאל.
ראיתי אותה יוצאת מהכיתה עם שון והם הלכו לשבת על הספסל ואני הלכתי להקשיב להם ולראות אותם מאחורי הברזייה. אבל לא האמנתי למה שאני רואה והתחלתי לבכות.. הם התנשקו! מול העיניים שלי ואני כמו טיפשה מסתכלת עליהם עם דמעות בעיניים יכול להית שבגלל זה הוא נפרד ממני. אולי היה להם רומן בזמן שהוא היה איתי? ידעתי שהוא טוב מכדי להיות הבחור המושלם.