שכונה פרק 51

פרק 51: "האמת הקשה עדיפה על השקר הרך"

עמדתי מול הדלת החומה.
שלוש דפיקות קלות והיא נפתחה,
"שלום יעל" אמרה מיכל אחות של גיא
"היי גיא פה?" שאלתי בחיוך
"כן הוא בחדר" אמרה ופתחה את הדלת עוד יותר.
נכנסתי לבית והתקדמתי לעבר החדר שלו.
"היי" קלט אותי מיד עומדת בפתח הדלת.
"היי" אמרתי.
"מה את עושה פה?" שאל וקם מין הכיסא של המחשב.
"אני..אני עשיתי טעות" אמרתי בקול חנוק וניגבתי במהירות דמעה שירדה במורד הלחי
"מה קרה יעל?" התקרב עוד יותר וקבר אותי בין ידייו בעזרת חיבוק חם.
"בואי" אמר לאחר כמה דקות של שקט. הוא הוביל אותי לעבר המיטה וישבנו שנינו.
"מה קרה?" ליטף את יד שמאל שלי.
"פשוט תחבק אותי" מילמלתי בכאב והרגשתי איך הידיים הגדולות עוטפות אותי בחיבוק.
אחרי דקות שנמשכו כמו נצח,סיפרתי לו..
על המועדון,על שחר ועל הנשיקה החטופה.
הוא ניסה להרגיע אותי,להגיד שהכול בסדר ושזה היה ללא כוונה,ללא רגש.
אבל..הרגשתי שבגדתי בו,באמונה שלו..באהבה.
גיא אמר משפטים כאלה יפים, שאני ואסף זה לנצח, שאנחנו נגד העולם..אבל לא הרגשתי ככה. הרגשתי כאב בתוך הבטן שלא עוזב.
"זה נקרא מצפון" הסביר גיא. ראשי כאב גם כן ואני כל כך רוצה להיעלם מהעולם. גם אם זה אומר למות.

"תודה" לחשתי ושיחקתי עם ידיי
"על מה?" גיחח
"על זה שאתה תמיד פה,בשבילי" חייכתי והרגשתי איך אני מתחילה להסמיק.
"אל תתלהבי יום יבוא ואני יצטרך ממך עזרה" צחק
"אין בעיה אבל אל תצפה שזה יעזור" גיחחתי
"חסר לך שלא"
אז כן,זה גיאצ'וק, היחיד שיודע להגיד משהו מסויים בזמן מסויים ויגרום לך להרגיש הרבה יותר טוב.
גם אם אין לו עצות באותו רגע,הוא ידע מה להגיד.

יצאתי מהבית שלו בהרגשה טובה יותר, בהרגשה שהיום הזה יהיה טוב..יחסית.
עד לרגע שצילצול הפלאפון העיר אותי ממחשבות.
על הצג היה רשום 'האחד והיחיד', יש לו חיים ארוכים לבן אדם.
"היי מאמי" ענה בקול מחוספס,כניראה קם משינה
"היי כפרה" אמרתי וחייכתי לעצמי
"שומעת התקשרת לזה מהדוגמנות?" שאל ישירות
"אממ..לא" אמרתי
"אז כדאי שתתקשרי עכשיו אני רציני" הקול שלו התחיל להפחיד אותו
"למה מה קרה?" שאלתי
"הכסף נגנב" מילמל