שכונה פרק 50

לפני הכול-לא חשבתי שאני יגיע לפרק חמישים!
חשבתי לעצור,להפסיק.
המוח אמר את זה,הוא דרש את זה..
כל החשק שהיה לי לכתוב ירד,
התשוקה לזה..
כשאני פורקת מה עובר עליי בצורה יפה יותר
אבל הלב..הלב שלי
הוא אמר לי להמשיך ולא להפסיק!
והגעגועים לכתיבת הסיפור הזה הובילו אותי לפרק חמישים!
אני אוהבת את זה,לכתוב ולספר..
ואני אוהבת לדעת שאתם נהנים מזה!
אתם גורמים לי להמשיך לכתוב,
זה משחרר אותך מכל הלחצים,
וזה כיף סך הכול,אז חברים יקרים שלי
אין סוף תודות ומילים להגיד כמה שאני אוהבת ומעריכה אחד ואחת!!
❤❤❤❤
פרק 50: "שוקולד שחר העולה"

התחלנו לרקוד לצלילי השיר "Bailando" כולנו נורא מאושרים..שוכחים לרגע מהצרות שלנו.
סוף סוף אנחנו מתחילים להתנהג כמו ילדים!
כמו ילדים בגיל שלנו ולא לדאוג לצרות של מבוגרים.
"פאן" צעקה שיר אל תוך האוזן שלי
"ממש" צעקתי בחזרה.
המוזיקה הייתה רועשת,מועדון מלא בנערים ונערות בגיל שלנו.
התשתחררתי ורקדתי,לא שמה לב לאף אחד ולא שמה על אף אחד!
הערב הזה סוף סוף משכיח ממני מכל הבעיות בחיים שלי, סוף סוף כיף לי ואני נהנת!
"היי" תקפה אותי בחיבוק מוחץ אריאל,בקושי יוצא לנו להיפגש,אני טובעת בים של צרות והיא,שוחה בים של אושר.
"מה קורה?" ניסתי לגבור על המוזיקה
"מצוין מה את עושה פה?" שאלה
"מה שאת עושה" חייכתי והיא צחקה איתי ביחד.
היא משכה את היד שלי ושל שיר אל אמצע הרחבה. לא תיכננתי שכולם יסתכלו עליי אבל שתיתי בכמויות שאני לא זוכרת את השם שלי.
רקדנו,הזענו וכל כך נהנתי..כמה ידיים של בנים חרמנים משכו אותי אליהם אבל אני לא מתכוונת שיגעו בי.
השירים התחלפו ולאט לאט הרגשתי את מתפוצץ לי הראש.
"אני הולכת לשבת רגע" אמרתי לבנות
"אוקי" השיבו והמשיכו לרקוד במרץ ואנרגיות שלי לא היו.
תפסתי כיסא פנוי על הבר,הנחתי את ראשי על ידיי ונתתי לעניים שלי לנוח לכמה רגעים.
"הי ילדה את בסדר?" שמעתי קול.
פתחתי את עניי וראיתי נער כולשהו מנער אותי
"אני בסדר" אמרתי. כאב חד חדר אל תוך הראש והרגשתי איך הגוף שלי בוער.
"את לא נראת" צחק וישב כיסא לידי
"אני מסתירה את זה" אמרתי בחיוך קטן.
"יפה יפה"פלט ציחקוק קטן
"לא הייתי צריכה לשתות ככה" מילמלתי לעצמי, אפשר להנות גם בלי לשתות.
"מה את מתה בול שתית שלוק מהכוס שלי" קפצה עליי שיר.
"בכל זאת..זה לא בשבילי" צחקתי
"את סתם דרמטית" מילמלה וקלטה את הבחור שישב לידי
"הופה" שיר מצאה את הטרף שלה.
"שלום לך" הושיטה את היד שלה ללחיצה
"שלום" חייך ולחץ את ידה.
"מה השם שלך?" שאלה ועמדה מולו.
"שחר שלך?" שאל מתאפק לא לצחוק
"שיר,איזה קטע האות הראשונה שלנו זה ש'" צחקה בהיסטריה
"עזוב אותה היא קצת.." אמרתי וקמה מהמקום
"קצת הרבה" צחק
"יאללה שיר הולכים לבית" אמרתי מזיזה אותה משחר. זאתי כמו סופר גלו,היא נתפסת על מישהו ולא משחררת.
"לא רוצה לבית,תיראי איזה חתיך הוא איך נלך עכשיו?" שאלה בקול תינוקי.
איזה פאדחנית היא ה' ישמור!
"אז..היי שוב" חייכה אליו.
"היי שיר" שחר אמר בחיוך גדול ושני גומות יצאו מהלחיים.
"איך אתה יודע את השם שלי?" שיר נלחצה
"את אמרת לו י'פוסטמה עכשיו בואי לפני שתגרמי לעוד פאדיחות"
שחר רק נהנה מהסיטואציה ההזויה
"שיט איך נלך?" שאלה שיר
"מצידי ברגל קדימה בואי" ניסיתי להקים אותה מהכיסא הגבוה.
"תגיד אתה פנוי?" חזרה אל שחר
"לא זה לא אמיתי" אמרתי בעצבים.
"כן " צחק שחר מבושה.
"הופה" חייכה שיר מרוצה מעצמה
"ומה אתה חושב על..חברה שלי?" שאלה והרגשתי איך הדם עולה לראש
"תגידי את הזויה? קדימה קומי כבר" אמרתי בעצבים
"שנייה הוא לא ענה לי" התעצבנה "אז.." התקרבה אליו
"היא חמודה" אמר ואז פנה להסתכל עליי והרגשתי איך אני מסמיקה.
"חמודה אה?" חייכה אליו בחיוך ממזרי.
"שיר נוו" התעצבנתי הילדה הזאת לא משחררת
""טוב שוקולד שחר ניפגש מתישהו" חייכה אליו וסוף סוף הסכימה בטוב ליבה האדיב לצאת מהמקום.
"אין בעיה שיר" חייך בקריצה.
עמדנו בחוץ,טיפות גשם קטנות יורדות מאיימות עלינו מפני סופה קרה.
התכרבלתי בתוך ג'קט העור שלי בניסיון להתחמם אך אני עדיין קפואה.
"בחיים לא תעבור מפה מונית" התלוננה שיר שהיא הולכת מצד לצד.
"נלך לצומת הקרובה?" שאלתי
"ניראלך זה רחוק מידי" אמרה
"אז נחכה" אמרתי. בנתיים אני רואה אנשים נכנסים ויוצאים מהמועדון.
"בנות" רץ בריצה קלה אלינו שחר
"הינה השוקולד" צחקה שיר
"רוצות טרמפ?" שאל מראה את מחזיק המפתחות שלו.
"אמא שלי אמרה לא לתפוס טרמפ מזרים" צחקתי למה ששיר אמרה.
"אבל אני לא זר,אני שחר ואת שיר" צחק
"אז טוב" חייכה
"את?" שאל אותי
"אין בעיה" חייכתי.
נכנסנו לתוך הרכב,חגרנו והסתכלתי על שיר שישבה מאחורה ונרדמה איך שהוא.
האוטו היה גדול,מפואר,שחור מבריק..עשיר.
"אז לאן לנסוע?" שאל
"אליהו הנביא 16" אמרתי את הכתובת של שיר.
"אתם מה..?" היה מופתע
"מאיפה?" שאלתי
"מהשכונות?" שאל. שמעתי איך הרוק עובר לאט בגרון שלו.
"כן למה?" שאלתי טיפה עצבנית.
"סתם אתן לא נראות" אמר בלחש.
"איך אנחנו אמורות להיות?" שאלתי.
"לא יודע" צחק כדי להפיג את המתח.
-שתיקה-
שתיקה מביכה מאוד..מאוד
"מה התעצבנת?" שאל ופנה ימינה
"כי זה מעצבן" נשמעתי כמו ילדה קטנה
"מצטער פשוט..לא חשבתי ש.."
"לא חשבת שהילדים מהשכונות ילכו למועדונים? ילבשו בגדים יפים? מה?" שאלתי מסתכלת אל תוך עיניו.
הוא עצר ברמסור אדום ובחן אותי.
"מצטער" לחש בחצי חיוך
שתקתי,מה אני יכולה להגיד? סולחת? כי אני לא.
הוא המשיך לנסוע לאט,ואחרי כמה שניות של שתיקה שנראו כמו נצח הוא הדליק את המערכת.
"מכירה את קניה?" שאל והגביר את השיר
"כן מילמלתי,הסתכלתי דרך החלון על הרחובות החשוכים.
שרתי בשקט את השיר שמתנגן ולאט לאט הגענו אל השכונה המוכרת.
"כאן?" שאל
"כן" אמרתי ובאתי לפתוח את הדלת
"זה לא נפתח" אמרתי והסכלתי עליו
"באמת שאני מצטער" שם את ידו על הרגל שלי.
"זה בסדר" מילמלתי מביטה לעבר הביניינים
"זה לא!..פשוט.." לקח נשימה עמוקה "אני לא נפגשתי עם בן אדם ש.."
"שעני?" שאלתי והבטתי בו במבט קודר
"עם בן אדם שלא אכפת לו מה חושבים עליו,עני לא עני..את נראת אחת שעושה מה שבראש שלה ולא דופקת חשבון לאף אחד" הסתכל ישר לכיון הכביש.
"אוקי..תודה" אמרתי
בעזרת הכפתור הוא פתח את הדלתות ואחרי שנשמע הקליק פתחתי את הדלת.
"הי קומי" ניסיתי להעיר את המכוערת הנרדמת
בשנייה שחר הזיז אותי והרים אותה כמו נסיכה. רק שכל האיפור שלה נמרח השיער המקורזל הסתלסל וקשירות נוראיות היו שם כמו קן ציפורים..אז נסיכה יפיפייה היא לא!
"זה בסדר אני יסתדר" אמרתי מושיטה את ידי כדי לתפוס אותה.
"בטוחה" הרים גבה. לא אני לא בטוחה! לפני שיצאנו היא דפקה המבורגר כפול ואני לא מתכוונת לקחת אחריות לגוש שומן השיכור הזה.
"בואי רק תגידי לי את הדירה אני יעזור לך" אמר בחצי חיוך.
השיער השחור שלו החלק זז עם כל צעד שלו וזה די הצחיק אותי.
"פאק" מילמלה שיר כשהגענו לפתח הבניין.
"סוף סוף התעוררת" ציחקק שחר והוריד אותה בזהירות.
"שוקולד" קרנה מאושר כשקלטה אותו.
"שירה" צחק
"מה אתה עושה פה?" התהלכה מצד לצד, מתנדנדת ורק לי אין כוח אליה.
כמו סתומה אני באה אחריה לכל מקום ואני זאת שדואגת להשכיב אותה. אבל אני בכל זאת אוהבת אותה.
"ליוויתי אותכן" חייך והחזיר לי מבט.
"טוב מתוקים אני עולה בנתיים" אמרה שיר והצביעה על הקומה למעלה
"לא להישאר עד מאוחר כן?" התסכלה עליי ועלתה צד אחר צעד למעלה, שיכורה מתה הילדה הזאת.
"אז.." מילמל
"אז..?" שאלתי
"אין תודה?" שאל מופתע טיפה.
"מצטערת..תודה רבה" חייכתי.
"על לא דבר" חייך אליי. ושוב הגומות צצו ממקומם.
"יעל נכון?" שאל והתקרב אלי טיפה
"כן" אמרתי מסתכלת אל תוך עיניו הירוקות.
"רק רציתי להגיד לך.." התקרב אלי עוד ועוד ואני נשארתי במקומי
"מה רצית להגיד?" שאלתי. היינו במרחק נגיעה,ידו הגדולה ליטפה את פניי באיטיות וגרמה לי לזרמים. הסטתי מיד את ראשי,אני לא מתכוונת לבגוד בחבר שלי.
"רציתי להגיד שהיה לי כיף איתך..מאוד" החיוך לא ירד מפניו,הוא כזה מתוק ונראה טוב אבל..יש לי חבר. יש לי את אספי.
"את מדהימה"התקרב עם פניו וכבר הרגשתי את הנשימות שלו
"אני..יש לי.." עוד לפני שסיימתי את המשפט שפתיו נישקו את שפתיי,וידו הגדולה תפסה אותי ומשכה אותי אליו.
"אני מצטערת" נסגתי אחורה
"יש לי חבר" אמרתי ונגעתי בשפתיים שלי,אני נישקתי אותו,אני בגדתי באסף!!
"מה?אני מצטערת לא ידעתי" מילמל,הוא היה מופתע מהסיטואציה.
"ביי" אמרתי ועליתי מהר לבניין של שיר.
אני מרגישה איך הדמעות עומדות להגיעמבזרמים ואני עוצרת אותם.
"מצטער יעל" שמעתי את צעקתו. אבל זה לא הזיז לי.
במהירות עליתי לקומה השלישית וראיתי את שיר מנסה להכניס את המפתח למנעול.
"תביאי" אמרתי ולקחתי את המפתח מידה ופתחתי את הדלת.
"תודה" אמרה ונכנסה לבית בשקט .
סגרתי את הדלת ונעלתי אותה. בזהירות ובשקט התקדמתי לחדר של שיר וסידרתי לעצמי מיטה מאולתרת.
"ששש.." אמרה שיר לאחר שנתקעה בכיסא.
"בואי בואי" אמרתי ומשכץי אותה למיטה
"אבל הבגדים" לחשה
"תתמודדי" אמרתי ושמתי מעליה שמיכה. הורדתי לה את הנעליים וסוף סוף נשכבתי על המיטה.

דמעות..שבילים של דמעות ועניים אדומות.
אני בוכה בלי סוף,ובלי קול.
בשקט חרישי רק הדמעות זולגות..
ולא מפסיקות.