שכונה פרק 35
~סיפור על הבחורה חלק ב'~
"בן זונה" מילמלתי ונעמדתי בחזרה.
"אני רוצה את הדר" אמר מילה מילה בעצבנות.
"נפרדתי ממנה מזמן אחי,אחרי שזרקת אותה כמו כלב היא באה אלי וחיפשה מישהו שיחבק אותה ויהיה איתה" צחקתי לו בפרצוף הילדה הזאת מזמן לא שלו אז באיזה קטע הוא בא אלי אנחנו גם פרודים הרבה זמן.
"היא אוהבת אותי" צחק והתקדם אלי בזיג-זג.
"אתה חתיכת שיכור" צחקתי והלכתי שישאר בחרא שלו.
"לא פלא שהיא בגדה בך" צחוקו נשמע,הסתובבתי אליו בעצבים,ידי הייתה קמוצה לאגרוף, התקרבתי אליו בצעדים מהירים והושטתי את ידי לעבר עין שמאל
"בן זונה שיכור"מילמלתי לגופו השרוע על הריצפה.
הלכתי אל הבית רוצה רק לעבור את הלילה הנורא הזה.
שכבתי במיטה וחשבתי עליה,פה במיטה הזאת עשינו את זה בפעם הראשונה אבל גם פה היא נפרדה ממני.. היא הצטערה על הכול,על שהיא בגדה בי עם החרא הזה, היא הצטערה ששתתה באותו היום ואני? אני לא כעסתי,התאכזבתי.. התאכזבתי לשמוע שהבן אדם שנתתי לו הכול,את הלב שלי נתתי, אותו בן אדם שבר את הלב וניפץ אותו למיליון רסיסים שאי אפשר לחבר בחזרה
אותה הבחורה שאהבתי ועדיין אוהב נמצאת רחוק ממני,עברה דירה לשכונה אחרת,היא עזבה ואיתה חצי מהלב שלי.
למרות שהתעצבנתי ולמרות הריב שהיה לאחר מכן אהבתי אותה,וכניראה שעדיין אוהב אותה.
שלחתי הודעה לאסף אם הוא דיבר איתה כבר אבל הוא לא ענה.
הלכתי אל החדר של עדן,היא ישנה כמו מלאך.
הסתכלתי עליה,על החיוך הקטן שמסמל על חלום טוב,על הידיים הקטנות שלמרות הצרות נאבקות.
איך אפשר לפגוע בה? איך?
איך אפשר לאנוס אותה?
~נקודת המבט של יעל~
"יעל" אושר החזיק את שני הידיים שלי
"מה?" שאלתי מנסה לא לצחוק מהסיטואציה
"אני רוצה שתעני לי ברצינות" המבט שלו שידר משהו לא רגוע
"אין בעיה" אמרתי והורדתי מפני את החיוך
"את עכשיו עם אסף? יענו ביחד?" שאל מסתכל לתוך עיני לא נותן לי לברוח
"אממ מה זאת אומרת?" שאלתי והורדתי את ידי מידיו
"את ואסף ביחד?" שאל שנית.
"כן,כיאילו טכנית לא נפרדנו אבל נראה מה יהיה" אמרתי ושוב מסתכלת לעבר הגלים הגדולים.
"אוקי"אמר
"למה שאלת את זה?" שאלתי. עיני היו שקועות לעבר האופק
"סתם אני פשוט לא רוצה לעשות עוד מריבות" הסביר
"לא רוצה בעיות"המשיך את המשפט
"שמעתי את זה בעבר" מילמלתי
"מה אמרת?" שאל, הרגשתי את הכעס שלו במשפט
"הפסקת?" שאלתי והסתכלתי עליו
"עם מה?" שאל.
הסתכלתי עליו במבט של 'אתה יודע למה אני מתכוונת'. הוא חזר להסתכל לעבר המים,זה סימן שהוא המשיך..ובגדול!
"חשבתי שהבטחת לי שתפסיק עוד מזמן" אמרתי בשקט,הוא חייב להפסיק עם הסמים והשתייה הזאת
"חשבת" מילמל.
קמתי מין הסלע הגדול שישבתי עליו,סידרתי את הבגדים והנחתי את הכובע השחור של שיר על הראש
"נתראה" אמרתי
"תגידי מה יש לך?"שאל ונעמד גם הוא
"אני הולכת" השבתי והלכתי משם בצעדיך גדולים.
פתחתי את הפלאפון והיה חמישים ושש שיחות שלא נענו ושלושים הודעות. מעדיפה לקפוץ אל המים הקפואים ולמות!
"הלו" אמרתי לאחר שהתקשרתי לשיר
"תגידי את סתומה? לא את סתומה! איפה את חתיכת זונה את יודעת כמה חיפשנו אותך? הדאגת אותי ברמות מטורפות חשבתי שקרה משהו" צעקה עלי
"אני..א..איפה את?"שאלתי
"בכביש הראשי חיפשנו אותך גם שם" אמרה בדאגה
"ועם מי את?" שאלתי,מקווה שאסף איתה. לא יודעת למה אבל רציתי שהוא יהיה שם
"לבד כל הבנות התפצלו כדי לחפש אותך" צעקה
"טוב,ניפגש בבית שלך?" שאלתי
"מה?למה?" צעקה "קרה משהו?" דיברה יותר רגוע
"א..אני..ניפגש שם,ותבואי לבד" ניתקתי את השיחה.
שמתי לב שנעמדתי במקום כמו סתומה,התקדמתי צעד אחד ויד גדולה עצרה אותי
"אני מצטער" אושר אמר
"שמת לב כמה פעמים אמרת לי את זה?" שאלתי בכעס.
הוא שתק,ידיו בכיסים והמבט שלו..המבט המהפנט שאתה רוצה לנשק,אבל זה עובר.
"את הולכת לבית?" שאל לאחר שצעדתי והוא מנסה לשמור על אותו קצב
"כניראה" אמרתי
"רוצה הסעה?" שאל
"אני יודעת את הדרך" אמרתי
"בטוחה?" שאל בניסיון לגרות אותי
"בטוחה" אמרתי
"זה חתיכת דרך בואי זה חינם" אמר ועצר אותי
"אופנים חשמליות"גירה אותי. גילגלתי את עיני והסכמתי.
"אני נוהגת" הודעתי
"מה פתאום" אמר
"אני נוהגת" אמרתי שנית וישבתי על האופנים. הוא ישב מאחורי והחזיק אותי כדי לא ליפול
"זה היה אמור להיות ההפך" אמר לאחר שהתחלנו לנסוע
"תתמודד" אמרתי נסעתי עד לבית של שיר, כי אני לא יכולה לחזור לבית שלי.
"תודה על ההסעה"אמרתי וירדתי מהאופנים
"מתי שתרצי"חייך
התקדמתי וראיתי את שיר יושבת במדרגות עם אסף.
איך שראו אותי שנהם קמו
"אני יחכה לך בבית" הודיעה ועלתה במעלה המדרגות.
"כן?" שאלתי,נשמתי עמוק…
תגובות (0)