שכונה פרק 33
אוקי,לפני הסיפור אני יודעת שחיכיתם שבועיים ואפילו יותר חחח..
אני נורא מצטערת פשוט היה לי המון לחץ נפשי ופיזי,בעיקר פיזי אז לא יכולתי לעלות פרק.
במשך כל הימים שלא העלתי את הפרק, חשבתי כל הזמן איך הפרק עצמו יראה ואתמול כתבתי חצי והמחשב נכבה,זה היה הזוי לגמרי וכל מה שכתבתי..נמחק!
אז בלי הקדמות מיותר הפרק שחיכתם הגיע…טם טם טם…
~כשהרגשות מתעוררים ומשתנים~
"נו שעה שיר?" שאלתי בזמן שנעלתי את הטימבלנד שלי
"רק דקה י'סיר לחץ" סיננה בעצבנות,גילגלתי את עניי וניגשתי אל המראה בחדר של שיר.
חולצה לבנה,יחסית פשוטה,קצרה בשרוולים וארוכה באורך,מעט מעט שקופה,נופלת לצד, שורט ג'ינס כחול עם מעט קרעים והשילוב עם הנעליים פשוט יפה בעניי,זה הסגנון שלי.
"נו?" שאלה שיר והסתובבה לעברי לאחר שסיימה להתאפר
"פשוט מושלמת" חייכתי אליה,ובכנות..שיר תמיד הייתה מושלמת בעני,מין דמות לחיקוי, שערה החלק מהמחליק נח כל כתפיה ברכות,והאיפור העדין שמרחה על פניה הבליט את העניים שזהרו.
"את יותר" התקדמה לעברי וחיבקה חזק,אני יודעת כמה היה חשוב לה ללכת אל 'הגרין'.. אחרי שהם עשו את השיפוצים כל לילה היא רצתה שיפתחו אותו כבר וחוץ מזה..היא דלוקה שם על הברמן אז היא יותר התפללה לראות אותו שוב.
"אפ אפ אפ" התנתקה מהחיבוק. היא התקדמה לעבר הארון שהיה מאחורי והוציאה משם כובע שחור חמוד
"יפה מתי קנית?" שאלתי,אני יודעת בידיוק מה יש לה בארון ומה אין.
"מלפני שנה" גיחחה "קחי" הושיטה אותו לעברי
"מה אין מצב" אמרתי
"תיראי כמה שזה יפה עלייך" שמה אותו על ראשי
"אבל הוא ל.."
"לא מעניין אותי את הולכת איתו היום וזה מתאים לתיק סבתא שלך" צחקה
"למה תיק סבתא,זה תיק שלך בכלל" אמרתי לה
"יש שם תרופות בידיק כמו של סבתא שלי" התפקעה מצחוק
"טוב כי מישהי גררה אותי למעודון" הסתכלתי עליה בכעס,אבל בפנים כן רציתי להשתחרר מהאווירה של המחלה
"אל תדאגי אני לא יכריח אותך לרקוד כמו תמיד,אבל כשאת הולכת תגידי לאחת הבנות" אמרה בקול אימהי
"אין בעיה" חייכתי.
"דקה את אומרת לאמא שלך?" שאלתי
"לא אין יגיד לאח שלי" אמרה בקול מתקן,אם אחד ההורים שלי יתקשר ואני לא יענה הם יתקשרו בדוק לפה..אז לפחות שאחד מהשמפחה ישקר ויגיד שאני ישנה
שיר יצאה מין החדר ואני בעיקבותיה,הלכנו אל החדר של סער,סער החתיך!
"שומע?" פתחה את הדלת שיר בלי לדפוק,אם היו עושים לי את זה הייתי שוברת את אותו הבן אדם
"מה קרצי" היה עסוק בפלאפון במיטה
"אם מישהו מההורים של יעל מתקשר אתה אומר שהיא ישנה פה כיאילו היא כבר נרדמה ברור?" שאלה,יותר נכון קבעה עובדה.
"מה לא אין מצב אני לא משקר למשפחה שלה,במיוחד למשפחה שלה" הסביר ועדיין לא הוריד את עיניו מהפלאפון
"נו בבקשה" שיר עשתה את הפרצוף של 'כלב מסכן', אף לב של בן אדם לא יכול לעמוד בפניו
"אין מצב" תקע בה מבט רציני,אולי הוא לא בן אדם אמיתי?
"נו בבקשה סער" התיישבתי לידו במיטה בהתחננות
"לא אני לא משקר להורים שלך,הם מכירים אותי טוב מידי" היה רציני
"בבקשה,אני יעשה הכול" התחננתי
"כן היא תעשה הכול" הסכימה איתי שיר
"כיאילו לא הכול הכול,הכול בכללי" תיקנתי את עצמי ואת שיר.
"אממ,יש דבר שתוכלו לעשות בשבילי" חייך חיוך ממזרי
"יופי,תסמס לנו מה זה ונעשה אותו,יאללה יעל בואי" קפצה באושר שיר ויצאה מהחדר.
"אין עלייך" אמרתי וחיבקתי אותו
"מה אבל לא אמרתי לכם מה לעשות" התעצבן
"שמעת את אחותך תסמס" חייכתי ויצאתי מהחדר
"אממ יעל" הוא נעמד על רגליו והתקדם אלי
"מה?" הסתובבתי אליו,הייתי כבר ליד הדלת של החדר
"תשמרי עליה,בבקשה שיר היא..בעייתית,הבטחתי לה שאני לא ילך איתה היום ואני מקיים את זה,אבל את שם" אמר ללא שום חיוך
"אל תדאג" חייכתי
"תודה" חיבק אותי חזק
"נו יפדלאה את באה?" קולה של שיר נשמע מרחוק
"ביי" נתתי לו נשיקה בלחי ויצאתי מהחדר.
הלכתי אל המטבח של שיר ומזגתי לעצמי מים,אני מרגישה פה הכי חופשית שיש. פתחתי את התיק והוצאתי משם שני כדורים בצבעים שונים,ובלעתי כל אחד מהם בניפרד
"נו י'זקנה" שיר נעמדה מולי. סיימתי עם הכדורים,סגרתי את התיק ויצאנו מהבית שלה.
"טוב הבנות כבר מחכות לנו" אמרה שיר כשהסתכלה בווצאפ
"סבבה,והאוטו?"שאלתי
"אח של נועה מסיע אותנו,ומשם הוא כניראה הולך לביליארד ליד" הסבירה
"סבבה" אמרתי. יצאנו מהבניין והתקדמנו אל הצומת המרכזית
"חחח קלטי אותם,נראות כמו זונות בצומת" צחקתי בקולי קולות
"תכלס" צחקה איתי ביחד.
התקדמנו אליהם ושיר עוד מרחוק צעקה להם 'שלום זונות שלי', אין עליה בעולם.
נכנסו לאוטו הגדול כל הבנות..אני,שיר,אורטל,נועה וטל. זה אוטו של שבע מקומות לבן וגדול.
"שלום ליעד" אמרתי מאחורה
"שלום ילדה" הסתכל עלי במיוחד מבעד המראה
"נועה את לא שותה שמעת אותי" אמר בטון גברי
"אבל הסכמת לא הרבה מה קרה עכשיו?" התעצבנה
"טוב לא הרבה,אני לא רוצה להסיע אותך שיכורה לבית שלפני זה מישהו דפק אותך" אחרי המשפט הזה כולם צחקו,כולל נועה,היא נתנה לו מכה קטנה במרפק
"אה.וזה תקף גם לגביי כולם,אני לא רוצה שזה יקרה מובן?" שאל
"כן" ענינו בפה אחד.
הסתכלתי דרך החלון,על הבתים היפים..הלבנים,הם כל כך נקיים. רואים שזאת לא השכונה שלנו. המדרכה עצמה כל כך נקייה שאפשר לראות את עצמך דרכה. יש כל כך הרבה שוני בין השכונות בעיר.
הם כול כך קרים ואנחנו משפחה את שלמה כל הדיירים בשכונה
הם בקושי יוצאים מהבית ואנחנו כמו 'שולוכים' בחוץ מהבוקר עד לשעות הקטנות של הלילה, כולל המבוגרים.
הם סטרילים שזה הזוי,לא לא אכפת בדיוק מה אנחנו לובשים..מידי פעם אני יורדת עם פיג'מה או גרביים ונעלי בית.
הגענו אל הגרין,לקחתי את התיק בידיים שלא יאבד ויצאנו מין המכונית,כמובן שהודנו לליעד של הסעה והוא הציב לנו שעה מתי הוא יקח אותנו.
עמדנו בכניסה,בטור הענקי מפטפטות בנינו מחכות שניכנס
"היי אני מכיר אותם,תכניס אותם" שמענו קול
"בנות תיכנסו" אמר בן אדם צעיר יחסית,נדחפנו מבין האנשים שמסתכלים מוזר והגענו ראשונים בטור
"בנות" חיבק אותנו חזק אלי,בער המועדון הכי חתיך שתכירו אי פעם
"אליקו" צעקתי וקפצתי עליו
"איך הכניסה החדשה?" שאל,זה הבייבי שלו
"פשוט מושלם" אמרה בכנות אורטל,הוא היה בצבע ירוק בכל מיני גוונים,וזה רק הכניסה.
"יאללה 'כנסו" האיץ בנו
"כמה כניסה?"שאלתי
"חינם" אמר בחיוך ופתח את דלת המועדון
"נו אין מצב מה המחיר" שאלתי
"אתם מעקבות את הטור,תיכנסו כבר" התעצבן
"למה הם לא משלמות?" שמענו לחישושים
"איזה כלבות" שמענו עוד ועוד משפטים כאלה ואחרים,התחלתי להתעצבן וואלה אתם לא מכירים אותי ושופטים אותי? אנחנו היינו היחידות שבאנו לפה כשהמועדון היה חדש,אולי היו כמה מבוגרים שישבו ושתו סתם,ואנחנו שילמנו את המחיר המלא בכל פעם שבאנו,וכשאלי ראה שאנחנו היחידות שבאות לפה (כמובן שהיו גם עוד ילדים אבל לא היינו יותר מעשרים) הוא הבטיח לנו שהוא יעשה שינוי אנחנו נקבל הודעה מתי המועדן ייפתח לפני כולם וכמובן שאנחנו לא נשלם אגורה. רואים שהוא נסיך אמיתי ובגלל זה שיר דלוקה על התחת הקטן שלו.
"נכנסות?" שאל
"נכנסות" שיר ענתה וסומק קל צף על לחייה,הוא החזיר לה את אותו החיוך ונכנסנו בפנים,לא לפני שהרמנו אצבע שלישית לבנות שהיו בכניסה.
"למה לא דיברת איתו" שאלתי את שיר
"על מה אני ידבר?"שאלה
"לא יודעת" גיחחתי
המוזיקה הרועשת התגברה כשירדנו במדרגות וראינו מלא אנשים רוקדים בהנאה.
"ואוווו" צעקה שיר וירדה מהר במורד המדרגות ואנחנו איתה בצחוקים ודילוגים
"הבנות הכי יפות בעולם" צעק מבעד המוזיקה אודי,הוא ואלי הברמנים ושניהם החברים הכי טובים שפתחו והקימו את 'הגרין' ביחד.
"יפות שלי" חיבק אותי מבעד הבר הירוק.
"אני מבינה שאלי החליט על הצבע והשם של המועדון?" צחקתי
"כן את מכירה אותו,הוא חולה על זה" גיחח. שניהם עדיין ילדים עוד מעט הולכים לצבא וזה מה שעצוב שהמועדון לא ייפתח הרבה זמן.
הסתכלתי סביב והמועדון היה בצבע ירוק אבל מהמם,פשוט מהמם רואים שהם השקיעו!
"יאללה לרקוד" צעקה שיר מבעד המוזיקה
"אתה יכול לשמור לי על התיק?"שאלתי
"ברור" אמר אודי ולקח את התיק ושם אותו באחד המדפים למטה
"תודה" חייכתי אליו והוא חזר אל המשקאות.
שיר דחפה את כולנו אל הרחבה הגדולה והתחלנו לרקוד עד שהשתכרנו מהמוזיקה עצמה, אנחנו לא צריכות שתייה כדי להשתכר..יש לנו את זה בטיבעי.
עם הזמן הרגשתי איך הכאב ראש חוזר בהדרגה,והרגליים מאבדות כל רגש
"אני חייבת לשבת" צעקתי לתוך האוזן של אורטל היא הייתה הכי קרובה אלי
"סבבה" צעקה בחזרה "לבוא איתך?"
"לא צריך אני בסדר" אמרתי,התקדמתי לעבר הבר וישבתי על אחד הכסאות הירוקים שמשקיף על כל הבמה
"מה קרה?"אויד שאל בצעקה,מנסה להתגבר על המוזיקה
"סתם לא מרגישה טוב" אמרתי
"אהה,קחי" הושיט לי כוס עם מים וכמה קוביות קרח
"תודה" חייכתי. שתיתי את הכול בשלוק אחד גדול
"מישהי הייתה צמאה" צחק
"כניראה" צעקתי בחיוך,הסתכלתי על הבר,עם כול המשקאות המיוחדים,כול כך רציתי שלוק אחד קטן אבל אסור,זה יגביר את פעימות הלב יותר מידי.
הנחתי את ראשי על הבר מנסה להירגע
"את בטוחה שאת בסדר?" שאל אותי שוב אודי לאחר מספר דקות
"כן" הרמתי את ראשי אליו בחיוך. קמתי מין הכיסא והסתובבתי כדי לחזור לבמה וניתקלתי בבן אדם שלא הייתם רוצים לראות.
הסתכלתי ישר לתוך העניים החומות שפעם היפנטו אותי,אבל היום רואים דרכם איזה מין בן אדם הוא.
"אושר" מילמלתי
"יעל" מילמל גם הוא,הוא הסתכל עלי באותה צורה שאני הסתכלתי עליו.
נזכרתי שפה,פה במועדון הזה,חגגנו חודשיים ביחד.
~פלאשבק~
ידיים גדולות וחמות עטפו אותי מאחורה,למרות שהייתי מעט שיכורה ידעתי בדיוק שזה הוא,האחד של חיי.
הסתובבתי אליו בחיוך,תוך כדי ריקוד והוא חייך אלי בחזרה
"ואוו" צעקתי ורקדנו ביחד
"כמה שאת יפה" חיבק אותי חזק מאחורה
"אתה לא יודע כמה אני אוהבת אותך" אמרתי והשענתי את ראשי על הכתף שלו,רקדנו במשך הערב צמוד וזה היה כל כך כיף.
"את צודקת" אמר
"מה אני צודקת?"שאלתי כששתינו רוקדים
"אני לא יודע כמה את אוהבת אותי" לחש לתוך אוזני
"אתה סתם שיכור" גילגלתי את עיני
"בואי תראי לי" חייך,הוא תפס את ידי,ומשך אותי לעבר השירותים,לא היו הרבה אנשים ברחבה אז זה לא היה בעיה להגיע לשם.
הוא סגר את הדלת של השירותים והצמיד אותי לעבר השיש איפה שכל הכיורים.
"אני מטורף עלייך" נשען עליי
"ואני עלייך" אמרתי,הוא נישק אותי באגרסיות והחדיר בפעם הראשונה את לשוני אל פי. הרגשה הייתה מגעילה ומצמררת אבל..די אהבתי את זה אז זרמתי איתו, הוא תפס בישבני ועצרתי את הנשיקה..החיוך שלו התפרס על פניו ובבת אחת מצאתי את עצמי יושבת על השיש הלבן.
"איזה חרמן אתה" אמרתי צוחקת
"תגידי לי את,איך אני לא יהיה חרמן עלייך?" שאל והמשיך בנשיקה שלו..
~סוף הפלאשבק~
נעמדנו ככה כבולים אחד מול השני,בלעתי את רוקי בקולניות ועד שהתעשתי הלכתי מהר אל הרכבה
"מה קרה?"שאלה נועה
"כלום,בואו נרקוד" אמרתי חושבת רק על דבר אחד,להנות כמה שאפשר.
אחרי רבע שעה של כיף שחכתי מאושר,רקדתי בהנאה..
"תגידי מה חבר שלך עושה פ? לא אמרת לו?" שאלה טל
"איפה את רואה אותו?"שאלתי
"שם על הבר,הוא מסתכל עלינו" הצביעה עליו,הוא החזיק משקה ביד ושתה אותו בלוק אחד. כל העצבים שלי בשנייה קמו לתחייה
"רק דקה" אמרתי לבנות
"יעל,תיהי עדינה" תפסה את ידי שיר
"זה לא יקרה היום" שיחררתי את ידה ממני והתקדמתי אליו,בצעדים גדולים וכועסים
"תגיד לי מה אתה עושה פה?" התנפלתי עליו
"באתי לראות מה שלומך" חייך
"מה? אבל אמרתי לך שרק הבנות יוצאות? חבר של טל פה? לא! חבר של אורטל פה? גם לא! אז למה אתה פה?" צעקתי
"אני רק.."
"אתה לא סומך עליי נכון? תגיד את זה" צעקתי
"מה זה לא נכון" התעצבן,הוא קם מין הכיסא והחזיק בידי
"תגיד את זה,שאתה לא סומך עלי,שאני חושב שאני ישתכר וילך עם מישהו" צעקתי והעפתי את ידו ממני
"חברה שלי עם דלקת ריאות חריפה,הייתה בבית חולים במשך שבועיים,עוד לא ישנה בבית וכבר יצאה למועדון,מה אני אמור להרגיש בידיעה שבכל שנייה שעוברת יהיה לך התקף?" צעק לי בפרצוף ודיבר מהר..
"אני יכולה לדאוג לעצמי למה אתה לא מבין את זה?" שאלתי
"יאו יעל אני מתחרפן ממך" צעק,הוא שם את שני ידיו על ראשו
"אוח איתך זה נגמר אסף,זה נגמר" אמרתי והלכתי לעבר אודי שבידיוק סיים להגיש משקה לבחור
"אפשר את התיק?" שאלתי והרגשתי איך הדמעות מאיימות לפרוץ
"כן" אמר,הוא הגיש לי את התיק במהירות,כניראה שמע את הוויכוח, שמתי את התיק על כתפי ויצאתי משם "יעל שנייה" תפס אסף את ידי
"די תעזוב,זה נגמר" אמרתי בלחש ועליתי במהירות במדרגות,יצאתי מהכניסה הראשית וכבר לא היה טור רק המאבטח.
הסתכלתי על הים שמאחורי המועדון והתקדמתי במהירות לשם,אל המרינה..
הסתכלתי על הגלים שבאים אל שוברים הגלים ומתנפצים וקצף לבן נשאר שם.
ירדתי אל החוף,וישבתי למטה על אחד הסלעים,הסתכלתי על הגלים שמגיעים לחוף וחוזרים חזרה אל הים הגדול.
אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם,אבל בכיתי,ללא קול..רק הדמעות יורדות ושוטפות את הלחיים הרכות. אחרי כמה זמן של בכי שמעתי קול,של צעדים..הסתכלתי לאחור וראיתי את אושר מתקדם בצעדים זהירים אלי. הסטתי את מבטי שוב לעבר הים לא רוצה להסתכל עליו. חיבקתי את רגליי ומנסה להפסיק את הדמעות.
"דווקא פה את יושבת? טוב שלא ישבת במים" גיחח לעצמו וישב לידי. שתקתי לא רציתי לענות לו
"אז..מה קורה?"שאל
"מה אתה רוצה?"שאלתי מסתכלת עדיין על הגלים
"יש ולעניין" דיבר לעצמו "ראיתי את מה שקרה מיקודם" נשם לרווחה
"אם זה היה בגללי אז כאילו לא.."
"למה אתה חושב שזה קשור אלייך?"שאלתי
"צודקת" ענה לאחר שניות של שקט
"תיראי,החיים הם כמו גלים..או שאתה נסחף אל החוף או שאתה..כמו קרפיון" אמר לאחר דקה של שקט
"מה?" שאלתי עם חיוך,ועדיין לא הסתכלתי עליו
"סתם ניסיתי להעביר נושא" דיבר בשקט
"איך מצאת אותי?" שאלתי בוהה בגלים
"תמיד כשרע לך את באה למרינה ויושבת פה" לחש. דקות אחדות של שקט עברו בנינו.
"אני מצטער,על הכול" הרגשתי שהוא מסתכל עלי
"זה בסדר"
"לא זה לא,אני באמת מצטער" אמר,הרגשתי שהוא הפסיק להסתכל
"זה בסדר" לחשתי
"אולי תסתכלי עלי לשם שינוי" אמר והסתכל עלי,הסתכלתי עליו בחזרה
ידו הגדולה ליטפה את פניי ועם האגודל הוא מחה את הדמעות
"את לא מבינה כמה אני מצטער" המשיך ללטף את פני,הסטתי את מבטי בחזרה אל הים וידו נשמטה מפני.
לאחר כמה רגעים של שקט הנחתי את ראשי על כתפו,זורמת עם ההרגשה
"את יודעת,החיים הם כמו הגלים.."
"אל תתחיל" צחקתי,הוא צחק יחד איתי
"התגעגתי לצחוק שלך" ליטף את היד שלי
"אוקי" חייכתי
"לא התגעגעת אלי?" שאל
"בקטנה" הסתכלתי אליו
"זה גם טוב" חייך,הוא הסיט את מבטו אל עבר הים..שנינו מסתכלים אל האופק
~נקודת המבט של עומר~
"איפה היית שעה אני מחכה לך באוטו" אמרתי לאסף שנעמד בחולות מול הים
"תגיד יש לך שריטה מה קרה?" שאלתי והמשכתי להתקדם אליו,הוא הסתכל עלי ודמעות היו בעיניו
"איבדתי אותה" אמר,הוא הלך אל החניה לאוטו והתמקדתי לאיפה שהוא הסתכל,ואז הבנתי..
יעל ישבה עם אושר ושנהם צוחקים,רצתי מהר אל אסף שעוד לא הגיע אל האוטו
"אחי בא לפה" אמרתי וחיבקתי אותו חזק,הרגשתי לרגע קטן כמו כוסית..אבל הרגע הזה עבר
"איבדתי אותה" חיבק אותי גם
"בוא לבית בוא" אמר והתקדמנו שנינו לעבר האוטו.
תגובות (2)
לא!!! לא רוצה!!! שלא יפרדו תחזירי בניהם!!! תמשיכי עכשיו!! ותעלי היום עוד פרק עם יש לך זמן כמובן…..
חחחח אוהבת אותך!