שכונה חדשה, אהבה חדשה !!! פרק 25

בס"ד

פרק 25

זה ממש לא יכול להיות או שאולי כן חשבתי, איך אני אמורה לקבל את זה. זה ממש לא מספיק להגיד את זה צריך הוכחות.
"אנחנו לא אחים, אנחנו אפילו לא דומים" אמרתי
"אני מציע לעשות בדיקת די.אן.אי" אמר
שום בדיקה, אני ממש לא אוהבת מחטים. לאיזה מצב נכנסתי!.
"אני מסכימה" אמרתי
בעודי חושבת על כל המקרה המוזר שקרה כאן הרגע לא שמעתי את נועם עוזב. אני ממש לא במצב כרגע לשמוע או להקשיב למישהו. אני שמחה שנשארתי לבד.
מרוב מחשבות ודאגות נרדמתי. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בתנוחה לא נוחה וכשקמתי הרגשתי שהגב שלי בוגד בי ואני לא יכולה לזוז. יופי עכשיו יש לי התכווצות שרירים. הכול על מצפונו של נועם.
אחרי שצחצחתי שיניים והתלבשתי שמתי לב שיש על המיטה שלי קופסה ורודה קטנה. פתחתי את הקופסה ובתוכה חיכה לי מכתב. פתחתי אותו וקראתי
"תקשיבי ילדה, אני אוהב אותך עד המוות" אביב
אביב, אני באמת אוהבת אותו. אני רוצה להאמין שאנחנו באמת אוהבים. שכל חיבוק יהיה כמו סם ממכר.
התקדמתי לבית הספר. הייתי נורא צמאה אז החלטתי להיכנס למאפייה הקרובה. לקחתי בקבוק מים מהמקרר ובאתי לשלם.
"את דניאל נכון" אמר המוכר
"נכון" אמרתי בחדשנות
"מישהו השאיר לך פה פתק" אמר המוכר והביא לי את המכתב.
פתחתי אותו וקראתי-
"כל חיוך שלך צובע אצלי משהו אחר" אביב
לא ידעתי שלאביב יש צד רומנטיקן ואוהב. הוא היה נראה לי כמו ערס כזה ללא רגשות, טוב כמו שאומרים לכל אחד יש שני צדדים כמו של מטבע.
הלכתי לבית הספר כשאני בעננים. אני חושבת עם יהיו עוד הפתעות כאלה או שזה אחרון.
וכנראה שזה באמת לא היה האחרון. על הכיסא בכיתה היה מונח ורד ופתק. פתחתי את הפתק וקראתי-
"צמרמורת בכל הגוף כשהשפתיים שלי נוגעות בשלך" אביב
זה באמת היה מרגש, אבל משום מה לא ראיתי את אביב בדרך לפה. רציתי להגיד לו כמה דברים אבל איפה הוא חשבתי
"דניאל" אמר מישהו
התסובבתי אחורה וראיתי את אביב, קפצתי אליו לחיבוק.
"תודה" אמרתי
"אז, מה את עושה בצהריים" שאל
"כלום" אמרתי
"אז אני אאסוף אותך ב7 וחצי" אמר
"בסדר" אמרתי
שנינו התיישבנו במקומות שלנו, מאז שתמר העבירה אותי מקום ליד תמי, התחלתי להתגעגע למקום שלי ליד אביב, באמת, יש לו ריח טוב חשבתי וחייכתי