שכונה חדשה, אהבה חדשה! פרק 11

בס"ד

פרק 11

3 ימים אני נמצאת בבית חולים הדפוק הזה, 3 ימים מי היה מאמין! ואני לא התעוררתי עד אז.
"אמא את אולי יודעת מי הבחורים שהביאו אותי אל משרד המנהל?" שאלתי את אמי שוב
"אין לי מושג, לא ציינו מי הם פשוט אמרו" ענתה לי
"טוב" עניתי
"אמא, מה קרה לי?" שאלתי מיד
הרופא המטפל בי נכנס לחדר. הוא היה לבוש גם בחלוק אבל לבן והוא היה נראה די צעיר יחסית לכל הרופאים שאני מכירה.
"מה שלומנו"? שאל אותנו
"בסדר" מלמלתי
"תגיד, מה קרה לי?: שאלתי אותו
"בסך הכל הייתה לך לחיצת דם קלה, כנראה היית נתונה תחת לחץ ונלחצת וככה הגוף הגיב, זה לא מסוכן או משהו אבל צריך להיזהר שזה לא יקרה שוב" ענה לי
"אני פה כבר 3 ימים איך זה שהתעוררתי רק היום"? שאלתי
"זה גם וגם כלומר היית עייפה מאוד והתרופות שהבאנו לך גם הן טיפה מרדימות כך שהיית סוג של מורדמת ונרדמת" ענה
"את כל השאלות נשאיר עכשיו בצד, אני רוצה לבדוק אותך אלא אם כן את רוצה להישאר כאן?" ענה לי בצחקוק.
הוא בדק לי את הדופק, לחץ דם, חום, רמת סוכר, נשימה ולבסוף עשה לי בדיקת דם, אני לא אחת שמחבבת מאוד מחטים. אבל הכל היה תקין ובמצב טוב.
"הכל תקין, אולי תשחררי לבית בסוף" ענה
ואמא שלי התרגשה, סוף סוף נוכל לצאת מהמקום הזה. בנתיים שאמא שלי מבררת עם הרופא כמה דברים אני פותחת את הפאלפון שנמצא מעל השידה שלידי. אני פותחת את המכשיר ורואה הודעה מגל , שיחה ממירי, הודעה מאבא שלי.
אני פותחת את ההודעות ומגיבה לכולם שאני מרגישה בסדר ואולי אני אשתחרר היום. אני לא חוזרת אל מירי אז אני סוגרת את הפאלפון ומחכה שהרופא יבוא ויתן לי תופס שאפשר ללכת הביתה.
אחרי כמה שעות הרופא מגיע עם תופס שיחרור הביתה, אני כולי התרגשות כבר לא באלי להישאר עוד יותר מדקה במקום הזה. אמא חותמת על הטופס ואנחנו בדרך הביתה.
לפני שאמא שלי מחנה את האוטו אני רואה צללית מוכרת נמצאת על יד הבית, קצת קשה לי לזהות אותה אבל אני מרגישה שהיא די מוכרת לי. כשאנחנו מתקרבים קצת יותר אני מזהה שזה אביב.