שכול | 2(שקדוש)

אני מנקה את הבר, עם סמרטוט לבן שמצאתי באיזו פינה מאחורי הבקבוקי הוודקה החדשים.
"מה את עושה, האנה מונטנה? עוד שתיי דקות את עולה" אופיר מסנן לי ומגחך, מהבדיחה של עצמו.
"האנה מונטנה אמא שלך" אני 'מתגוננת' ומצחקקת. הוא פורע לי את השיער ושולף בקבוק ושתיי כוסיות החוצה.
"יאלה, לחמם את הגרון?" הוא מוזג לכוס אחת, וכשמגיע לשנייה מרים גבה. אני מגחכת ומהנהנת.
הוא מוזג גם לכוס השנייה.מה שמפתיע אותי, הוא סיום הכוס בשלוק. בחיים לא גמרתי כוס בשלוק.
"יאלה תעלי" הוא טופח לי על הגב. אני מרימה את הגיטרה ועולה במדרגות לבימה. אני מסתכלת על הקהל.
ריקני, די כרגיל.
אני מתחילה לשיר. מהלב אל הדף ומהדף אל השפתיים.
המילים מתגלגלות בקלילות ללשוני, וכאשר אני מסיימת אני לא מתחרטת אפילו לרגע.
"זו הייתה שקד כהן" הוא מסנן לתוך המיקרופון. אני מדלגת את המדרגה האחרונה ויוצאת אל עבר הבר.
יופי שיצא למילואים, אבל למה דווקא עכשיו?
אבי הזה.
אני מגחכת בקלילות ומכינה שוטים לזוג חיילים שישבו על הבר.
אני מגישה את זוג הכוסיות ביד אחת.
אני מרגישה מגע קל ביד. אני מסתכלת.
חייל. הוא מחייך אליי.
הוא זיהה את השם?
לא, אין מצב.
או ש…?