שיר הזאת | פרק 2

נכנסתי לבית הספר החדש. צעדתי בקלילות ובחיוך, כי ידעתי שהיום הזה יהיה שונה, שמח ובעיקר מיוחד.

נכנסתי לחדר המנהלת שבירכה אותי, חילקה לי מערכת והסבירה לי באיזה כיתה אני.
תהיו מוכנים ט׳2 לתלמידה הכי שונה שהכרתם.. אני מקווה שיקבלו אותי בטוב. אני חייבת לשמור על הכוח שלי בסוד, אחרת אני אשבר לחתיכות.

״שלום״, אמרתי לכיתה החדשה.
״שלום״ כולם אמרו. אחרי ההדף של הקולות הייתה מחשבה אחת שנאמרה באדישות, ״שלום.״

זה היה מהנער שישב בסוף הכיתה, הוא לבש חולצה שחורה וג׳ינס קצר, למען האמת היה לו מראה של ערס ומחשבתו לא הייתה כלכל מתאימה למראה החיצוני שלו.

המורה בירכה אותי ואמרה לי לשבת איפה שאני רוצה.

המקום היחידי שהיה פנוי היה שתי שולחנות לייד השולחן של הנער ההוא. כמובן שבחרתי במקום ההוא.

בהפסקה כל הבנות הציעו לי להסתובב איתן וממש התרגשתי. זה הפתיע אותי לראות בנות שאשכרה לא מתרחקות ממני..

בשיעור שאחרי, היה לנו כימיה אז הלכתי עם חברותיי החדשות למעבדה. הייתי צריכה לבחור שותף בשביל הניסוי, והנער ההוא היה לבד. בהתחלה הייתי עם אחת החברות החדשות שלי, מור, אבל אז המורה שמה לב שאני תלמידה חדשה והציעה לי לעבוד עם הנער הזה. כמובן שהסכמתי לא הייתה לי ברירה.

הוא חשב: ״רק שלא תשאל שאלות.״
״אז… איך קוראים לך?״ שאלתי.
״רפאל,״ הוא אמר ותוך כדי היסס.

״אוקיי רפאל.. שם נחמד. אהבתי אותו.״
התחלנו את הניסוי. הוא נגמר.
נשארנו לשבת ביחד והמשכנו את השיעור.

המורה הסבירה על הנושא, ושאלה משהו. רפאל לא היה מרוכז. הוא היה עסוק בללטף את התסרוקת גלאח שלו במקום בשיעור.

״מי עונה לי על השאלה? נד.. אה רפאל! רפאל תענה על השאלה בבקשה.״ המורה פנתה אליו.
הוא מילמל דברים ורציתי לעזור לו. אז קראתי את המחשבות של המורה. ״28״ לחשתי.
״28״ הוא ענה.
״28 מה?״ המורה שאלה.
״מספר אטומי!״ לחשתי שוב.
״מספר אטומי 28.״ רפאל ענה.
״יפה מאוד רפאל, חשוב מאוד שתהיה מרוכז בשיעור במקום ששיר תגלה לך את התשובות.״ המורה אמרה.

״פאק״ הוא חשב לעצמו בראש.
הסתכלתי עליו, הוא שם את ידו על השיער והסתכל למטה. אחר כך הוא שם לב שאני מביטה בו, אז הוא הסתכל עליי במבט קשוח כזה.

צילצול,
ו… נגמר השיעור.

מור ניגשה אליי ושאלה אותי מה אני חושבת על רפאל. ״רפאל? אני לא יודעת. מה את חושבת?״ עניתי לה.
״מה אני חושבת? אני לא חושבת אני בטוחה. הוא פשוט כזה חתיך.״ מור ענתה ומאחורינו רפאל עמד וקרא לי לדבר איתו.

זה היה קצת מביך. אני לא רוצה שיקרה בינינו משהו, אני באמת מרגישה שאין לי זמן למערכת יחסים כרגע..

״שיר?״ -״כן רפאל?״
״שמעי.. ממש תודה שעזרת לי.. אני,״
״שמע אתה! זה שטויות אוי נו אני באמת שמחה לעזור.״
״איזה לעזור יפרה בגללך קיבלתי הפרעה ואני על תנאי ואולי היא מורידה לי את הציון. ממש תודה לך, שיר. מטומטמת.. זה שאת חדשה לא אומר שאת יכולה לשחק אותה נחמדה וכאלה ימכוערת״

ואז הוא הלך יחד עם החברים שלו, ונשארתי שם עומדת בפה פתוח, לבד בזמן שהוא הולך ואני הרסתי לו את הציון.

״בואי שיר, את חייבת ללמוד קצת על המקומות בבית ספר״ מור צצה פתאום משום מקום והמשכנו ביום הזה כאילו לא קרה כלום.