שיר הזאת/ עונה 1 פרק 4 ואחרון לעונה

הלכתי עם מור לקיוסק בהפסקה.
היא קנתה טוסט ואני באתי לקנות ברד.
״קחי חמודה״ אמרה המוכרת. ״תודה, אני כבר מביאה לך את הכסף״ אמרתי והוצאתי את הארנק מהתיק. התחלתי לחפש שקלים מכל מקום ומצאתי רק חצי שקל ואגורה. ״אני ממש מצטערת אין לי מספיק כסף״ אמרתי לה
״זה בסדר אבל לא תוכלי לקבל את הברד, הברד עולה 5 שקל אני לא יכולה לוותר על ארבע וחצי שקל, זה די הרבה יחסית לקיוסק של בית ספר אין לנו הרבה בקופה.״
״אני אשלם עלייה״ בא רפאל משום מקום והגיש למוכרת את הכסף.
״אני מקווה שלא תירק לי בברד הפעם.״ אמרתי לו.
הוא הסתכל עליי ולקח שלוק. ממש שלוק הוא גמר את הכל.
האמת היא לא נגעלתי מהקש שנגע בשיניים שלו, בלשון שלו, והשפתיים שלו. הראתי לו שאני בסדר לגמרי ואני לא סטרילית ממנו. רמז אחמ אחמ.
ישבנו אני ומור על הספסל ליד הערסים מהשכבה.
״שיר, ראיתי מה שקורה בינך לבין רפאל.״ מור אמרה.
״מור.. לא קורה בינינו כלום.״ אמרתי בביטחון.
״איזה מזל, אני רוצה אותו לעצמי.״ מור חשבה והסתכלתי עלייה בגועל.
לפעמים הכוח הזה מרחיק ממני אנשים, אבל לפעמים הוא עוזר לי להבין מי חברה אמיתית ומי מזויפת.
העמדתי פנים שהיא אמרה את זה בקול.
״מור את באמת חושבת ככה כלפיו?״ אמרתי לה.
בהתחלה היא נבהלה קצת ואמרה ״כן האמת ש.. הוא ממש חמוד ואת והוא לא מתאימים בשיט. למען האמת הוא ממש לא בשבילך ואתם בחיים לא תהיו ביחד.״
זה היה ממש מרושע להגיד, אפילו שאמרתי שלא קורה בינינו כלום. היא ידעה שאני בקטע שלו.
אז קמתי והלכתי אליו, תפסתי לו בחולצה ונישקתי אותו באגרסיביות, הוא נבהל בהתחלה ואז זרם עם זה, זו הייתה דקה קצרה, שנמשכה נצח.
כולם הסתכלו עלינו. מור הסתכלה עליי ופשוט ברחה מהמקום.
התנתקתי ממנו, הוא הסתכל עליי וחייך. החיוך שלו היה כל כך רחב וראו שהוא אהב את זה. אחרי הרגע של השתיקה המביכה כל הבנים התחילו להריע ומפה ידעתי שרפאל ואני נועדנו.
זה היום השני הכי מאושר בחיים שלי!

—

אחרי כמה דקות שמעתי שכל הערסים קוראים בשמי ״שיר! שיר! שיר״, הם המשיכו והמשיכו ואז מצאתי את עצמי במעבדה יחד עם מלא ילדים סביבי.
״שיר את בסדר? נרדמת לנו פתאום.״
״מה מה איפה אני.. רגע מ..מה?!״
״שיר קומי״ המורה אמרה.
גיליתי שמה שקרה הכל היה חלום. זה טוב מידי בשביל להיות אמיתי.
אז כנראה שאני ורפאל לא נהיה ביחד למרות הכל.
***
בהפסקה ניגשתי לרפאל, רציתי לוודא שזה באמת קרה. ״רפאל? אולי אני ואתה.. כאילו, התנשקנו?״
הוא הסתכל עליי. ״לא.״
״אה אוקי.. תודה״ נשמעתי די מאוכזבת.
עזבתי אותו והתקדמתי.
הרגשתי מישהו נוגע לי בכתף. ״רפאל?״
מבלי לענות הוא תפס לי את הפנים ונישק אותי, השפתיים שלו היו רכות כל כך, הרגע הזה המשיך כמו נצח ולא רציתי לעזוב אותו. התנתקנו אחד מהשני. הפעם הרגע הזה היה אמיתי.
זה גרם לי לכבד אותו שוב. לאהוב אותו.
הוא הסתכל בעיניי ואמר ״אני אוהב אותך״
***

וזה הכל לבנתיים;) ההמשך בעונה הבאה ♡
>תגיבו<