"שינית אותי" פרק 1

נקודת מבט כללית
אמא של משפחת אמסלם כינסה את ילדיה בסלון.
"נו כבר שאמא תבוא וניגמור עם זה" אמר יונתן, שירה הביטה בו במבט זועף ואמרה "יונתן תמתין בסבלנות" טליה הביטה בהם בשיעמום "מעניין מה אמא רוצה לומר לנו אולי יש תינוק בדרך?" אמרה ונימרח חיוך על שפתיה. "חחח תינוק? מה את שחה?!" יונתן גיכח לעצמו. לפתע ההורים ניכנסו לסלון. "היי קידס" אמא התקרבה אל הילדים המשועממים היא היתה ניראת מאוכזבת הילדים הרימו את ראשיהם בשאלה. "טוב.." היא הביטה על אבא ועל הילדים ואז התחילה לומר "אבא ואני דנו בנושא והחלטנו שאין ברירה אלא.." יונתן קטע אותה כשאמר "ישששש תמיד ידעתי שאני מאומץ!" כולם הביטו בו בשאלה (?) "אז אני לא מאומץ?" התאכזב יונתן. "אתם תאלצו לעבור לחודשים הבאים לחברה שלי מבאר שבע אתם זוכרים את ויויאן?" כולם לא הבינו על מי היא מדברת. "אתם לא זוכרים טוב אז אתם תישהו אצלה בזמן הקרוב" היא אמרה במבוכה.
כולם נותרו המומים למשמע הדברים הללו. "לכו לארוז" אמרה להן ועלתה לחדרה. אבא עלה אחריה. "אוווף לעזוב הכל?" שירה התבכינה כמו ילדה. "את הקבוצה את העיר?" יונתן התאכזב. "לי זה לא מזיז" טליה אמרה בגאווה. כולם רטנו ודיברו חוץ ממישהי אחת אליס הילדה השקטה ביותר מבין האחים. "מה את אומרת אליס?" שאל יונתן כשראה שהיא אינה אומרת כלום. "הלכתי לארוז" היא קמה והלכה. שירה התקשרה לחברותיה כדי להיפרד מהן. היא לא ידעה שהן מתכננות לה מסיבת הפתעה… "פרידות זה ריגשי מידי אני לא מודיע לחבר'ה" יונתן הודיע והלך לחדר לארוז, טליה עלתה אחריו.
צילצול טלאפון חד העיר את שירה ממחשבותיה.
"הלו שירה מה קורה?" שאלה הנערה שעל הקו. "הכל טוב" ענתה בחשש. "את לא מזהה אותי? זאת נועה" שירה לא ידעה שחברותיה שלחו להתקשר אליה דווקא את נועה כי הן לא מדברות כל כך "הו נועה הרבה זמן שלא דיברנו" שירה עשתה כמין התרגשות מזויפת. "את יכולה לעזור לי בשעה שבע אני צריכה משהו דחוף"
שירה
נועה? מה הקשר? "בסדר אני אבוא אלייך אבל נעשה את זה מהר כי מחר אנחנו עוברים וזה…" אמרתי באדישות. "סבבה איך שבאלך רק תבואי…"