שינית אותי פרק 32

פתחתי את הדלת, בפתח עמד הדוור.
"יש לך מכתב" אמר.
"תודה" אמרתי ולקחתי את המכתב, סגרתי את הדלת וחזרתי לספה, פתחתי את המכתב וקראתי.
'לילדי היקרים!' זאת אמא שלי שכתבה למה היא לא שלחה הודעה? המשכתי לקרוא.
'אני מצטערת שעזבנו,
אבל אתם ראיתם את המצב,
אני מקווה שטוב לכם,
אתם בטח מתפלאים למה לא התקשרתי או שלחתי הודעות,
הפלאפון שלי נעלם עם כל המסמכים,
ועצרו את אבא אני יודעת שזה כואב,
אני עכשיו כאן לבד,
מנסה לטפל במצב.
אוהבת אמא.'
לאחר שסיימתי לקרוא זלגו דמעות מעיני, לפתע ראיתי בצד השני של המכתב ספח קטן.
'תשלחו לי מכתבים לכתובת @@## @#.'
לפחות נוכל לתקשר איתה איכשהו, תוך כדי מחשבה בן ניכנס, ניגבתי מהר את הדמעות.
"אהלן אליס" אמר.
"היי" השבתי, הוא חייך והניח את הפיצה על השולחן.
"שבי" אמר, ישבתי, והוא ישב מולי.
"מה זה הנייר שיש לך ביד?" שאל, כנראה התכוון למכתב.
"סתם, כלום" אמרתי ורצתי למעלה, שמתי אותו במגירה וחזרתי ללמטה.
"היית אמור לחזור מאוחר לא?" שאלתי.
"כן, פשוט לא הייתה הרבה עבודה" אמר ונגס מהפיצה.
"במה אתה עובד?" שאלתי.
"ברמן" השיב, הייתי רעבה אבל התביישתי ממנו, וגם אחרי המכתב של אמא לא היה לי תאבון, אז סתם הבטתי בו.
"טוב נו מה את מסתכלת? תאכלי" אמר, הסמקתי.
"עזוב, אני לא רעבה" אמרתי.
"מה לא רעבה?" אמר, והמשיך לאכול, פתאום הבטן שלי קרקרה.
"לא רעבה אה?" אמר, ויצא למרפסת, התחלתי לאכול בחתיכות קטנטנות.
"את אוכלת כמו ציפור, אם לא תתחילי לאכול נורמלי אני נישבע לך, שאני אכניס לך את זה מהת@#" אמר כשחזר, הסמקתי עוד יותר, הוא חייך.
"יפה לך אדום, מעודדת הפועל" אמר וצחק.
"דיי נו" אמרתי והתחלתי לאכול 'נורמלי' כמו שבן רצה.
"למדת לאכול" אמר ושתק, היה שקט.
"אליס, אפשר לשאול אותך שאלה?" שאל, רעדתי מה הוא רוצה לשאול?
"כ…כ…כן" השבתי בגמגום.
"הקטע שלך ושל אדיר זה רציני?" שאל, על מה הוא מדבר?
"איזה קטע?" שאלתי.
"אל תשחקי אותה" אמר, מה הוא רוצה למען השם?, שתקתי ולא עניתי לו.
"ראיתי אתכם בבצפר, ואחר כך כשהוא בא עם אחותו לבקר את נופר, למה ניראה לך הוא בא?" אמר.
"תקשיב בן זה לא מה שאתה חושב" אמרתי שכמעט וירדו לי דמעות.
"זאת עובדה" פסק.
"הוא הציע לי חברות וסירבתי, עכשיו טוב לך?" אמרתי, הוא הביט בי בהלם ושתק.
"וגם אם יש בינינו משהו, למה אתה צריך להתערב?" אמרתי.
"זה בשבילך יא מטומטמת" אמר והלך, עליתי לחדר, נשכבתי במיטה, והדמעות התחילו לרדת כמו גשם, למה הוא צריך להתערב לי בכל דבר? כל הלילה חשבתי על השיחה שלנו, עד שנרדמתי, קמתי בבוקר, יצאתי מהחדר, הלכתי למיקלחת התארגנתי, אירגנתי את החפצים של בית הספר, ויצאתי, היום אליאב ושירה לא היו בבית כולם חיכו לי ליד המונית, בן הביט בי בצורה מוזרה, לא התיחסתי אליו.
"בן באופנוע, אני, אליס, יונתן, נופר, מאור, במונית" אמרה טליה.
כולם נכנסו, בן עלה על האופנוע, והתחלנו לסוע לבית הספר, עליתי מהר לכיתה כדי שאני לא אצטרך לעלות לקומה עם בן, ניכנסתי לכיתה, טל רצה אלי וחיבקה אותי.
"אליס, מה קורה?" אמרה, לא רציתי לספר לה על אתמול.
"הכל בסדר" עניתי.
"זה לא ניראה ככה" אמרה בחשדנות.
"הכל טוב" אמרתי.
הלכנו למקום, הצילצול הגיע, התיישבנו במקום, המורה ניכנסה, התחיל השיעור, שרדנו אותו איכשהו אבל היה משעמם… המורה קראה לטל בסוף השיעור, יצאתי בינתיים החוצה.
טיילתי בחצר, רציתי להכיר יותר את בית הספר, עד שלפתע ראיתי את בן וירד לי כל המצב רוח שהיה לי, הוא התקרב אלי.
"את לא חושבת שמגיעה לי התנצלות על אתמול" אמר, זה עיצבן אותי, נתתי לו סטירה, ואחר כך קלטתי מה עשיתי, הוא תפס לי את היד, הבטנו אחד בשניה, היו לי דמעות בעיניים.
"תשחרר לי את היד אתה מכאיב לי" אמרתי, הוא שיחרר, ואני ברחתי, ניכנסתי לבית הספר, ראיתי את טל.
"טל!!!" צעקתי, היא הסתובבה, רצתי אליה כולי מתנשמת ומתנשפת.
"יש מצב אני ישנה אצלך היום" אמרתי.
"קודם ספרי מה קרה?" אמרה.
"קודם תעני לי אפשר או לא?" אמרתי.
"סבבה בואי אלי אחרי הלימודים או שאת קודם חוזרת הביתה?" אמרה.
"אני לא חוזרת הביתה" אמרתי.
"מה יש?" שאלה.
"בואי לאיזו פינה שקטה" אמרתי, מצאנו מקום שרק שתינו היינו שם, סיפרתי לה הכל.
"אז עכשיו את מתכוונת לא לחזור יותר לבית?" שאלה.
"זה רק לזמן קצר שהוא ישכח מהכול" אמרתי.
"סבבה" אמרה, המשכנו לדבר.
~בן~
בחייאת אליס הזאת, מאיפה האומץ שלה?
לתת לי כאפה?
בבית אני גומר עליה, מכפת לי, אורחת לא אורחת, אפילו שאני מרגיש שיש משהו בתוכי שעוצר אותי מלפגוע בה, וגם המסיבת חברות של אמא, שהתנשקנו שם.
~אליס~
לאחר הלימודים הלכתי לטל, הודעתי לכולם חוץ מבן, אבל כמובן לא סיפרתי להם למה.
בערב ישבנו בספה אצלה בבית, וראינו סרט, לפתע נשלחה אלי הודעה.
"טל אני הולכת רגע" אמרתי, ויצאתי למרפסת, זאת היתה הודעה מבן.
'חשבת להתחמק? ????' שלח.
'ממש לא' השבתי.
'אז מה הקטע?' שלח.
'שום קטע, אסור לי להיות אצל חברה?' השבתי.
'אל תנסי לעבוד עלי, אני יודע שאת אצל אדיר' שלח.
'אני לא' השבתי.
'שקרנית' שלח.
'אתה יכול לבדוק את זה חבל שיהיו לך בושות' השבתי.
'חחח לי? בושות? ניראה לך שאני חושב שאת אצל אדיר סתם ניסיתי לעצבן אותך ????' שלח.
'ולא הלך לך' השבתי, הוא התנתק.
חזרתי לטל.
"לאן הלכת?" שאלה.